"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

כך התאכזבתי לטובה מהביורוקרטיה

הכנתי מראש ערכת קללות, זמן בשפע, מתקן להניח עליו את הטלפון בעוד הג'ינגל יתנגן ברקע, סנדוויץ' כדי שלא אמות ברעב ואת המספר של לינוי בר־גפן ואביב לביא • התוצאות הפתיעו אפילו אותי

,עודכן
0השמעה
סמארטפון (אילוסטרציה), צילום: GettyImages

בימים אלה אין הרבה סיבות לשמחה ולשלווה. כשיש אחת כזו - ראוי לשתף בה. היא אמנם אישית וזערורית, אבל יש בה גם משמעות ציבורית חביבה. בקיצור, מה אני מקשקש - הסכיתו ושמעו:

כבר שבועיים אני מהלך כשמנוע אופטימיות זעיר פועם בי. יש לי כמה עניינים רפואיים, ונזקקתי לדין ודברים עם מוסד ממשלתי כלשהו. בשלב זה לא נזכיר את שמו.

מכיוון שאני כבר בגיל שבו מתקבעות הנחות יסוד, נערכתי לאינטראקציה הזו לפי המסורת שעליה גדלתי וחונכתי, שלפיה מערכת יחסים עם מוסד ממשלתי לצורך מסוים היא מסלול חיים: אתה נכנס אליה איש צעיר ומלא און - ויוצא ממנה שפוף ובכיסא גלגלים, כשבדרך כלל הנושא שלשמו התכנסתם כלל לא בא על פתרונו.

כבר הכנתי לי זמן בשפע, ומתקן להניח עליו את הטלפון בעוד הג'ינגל נשמע ברקע עשרות דקות, סנדוויץ' כדי שלא אמות ברעב, בקבוק שתייה, וכן את ערכת המילים ושברי הקללות המיועדת למעמדים כאלה: חוצפה, לא ייאמן, פשוט לא ייאמן, לא, זה פשוט לא ייאמן, קססס... חתיכת... סעמ..., וכן את המספרים של ידידיי אביב לביא ולינוי בר־גפן, העושים נפלאות בגלי צה"ל בתחום המלחמה בביורוקרטיה. שיהיה.

עם כל הכבודה הזו ניגשתי לפרויקט, כשאני כבר מנסה להרגיע את הזעם של אחרי, בזמן שהפנייה הראשונה אפילו עוד לא נכתבה.

והרי התוצאות: מהרגע שבו נשלחה הפנייה באתר, ועד לרגע שכל מה שביקשתי (עניין קצת מסובך, יש לציין) הסתדר על הצד הטוב ביותר - חלפו יומיים וחצי. לאורך כל התהליך עודכנתי בעודף דיוק על אודות התקדמותו (שזה החלק הכי חשוב, כן? הרי אנחנו לא באמת רוצים את התכלית. אנחנו רוצים להרגיש מטופלים), וכל מה שהובטח - קוים.

ומשום מה, משום מה, העניין הפעוט הזה מצליח לנחם אותי ולגרום לי לתחושת יציבות. הוא מצליח להחזיר את האמון באדם ובחברה. הוא מצליח להבטיח לי שהעסק עובד ושפעם יהיה טוב.

דרכם של גופים מותקפים היא להתבצר ולהשיב מלחמה. כדאי לנסות דרך אחרת, חיובית. סטנדרטים משובחים של שירות צריכים להפוך לעניין בסיסי, שבלעדיו אין לגוף/חברה זכות קיום

הנטייה הטבעית היא לקבול על מקרים הפוכים. הרשת מלאה תלונות על שירות גרוע, צילומי מסך של שיחות מתמשכות וזמני המתנה ארוכים מהרגיל ממלאים כל פינה, והתכתבויות עם בוטים נוקשים מדווחות בראש חוצות. כל זה נכון ולגיטימי. איני דן את מי שבחמתו בוחר לשיימנג גוף ציבורי או מסחרי שעושה לו עוול (אני כן דן, אבל אין כאן מקום להאריך עכשיו).

מה שכן - זה הרבה פחות אפקטיבי. דרכם של גופים מותקפים היא להתבצר ולהשיב מלחמה. כדאי לנסות דרך אחרת, חיובית. סטנדרטים משובחים של שירות צריכים להפוך לעניין בסיסי, שבלעדיו אין לגוף/חברה זכות קיום. זה אמור להתחיל בהאדרה של גופים שבוחרים להתנהג כך.

אם כל אחד ואחת שנתקלים בסטנדרט טוב יפרסמו את זה - הרבה דם רע וביקורתי ייחסך, והתוצאה תהיה זהה. ועל כן, בעונג רב ובגאווה ישראלית וציונית, עלי לבשר שהגוף שעליו דיברתי ושאותו שיבחתי הוא המוסד לביטוח לאומי. כל הכבוד לכם. המשיכו כך.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

קובי אריאלי

בעל טור במגזין

כדאילהכיר