העבודה עוד לא הסתיימה

העזיבה שנכפתה על יו"ר ההתאחדות לכדורגל, אבי לוזון, אינה רק סמלית אלא בעצם מסמנת סופה של תקופה. ימים יגידו אם היא היתה רעה במיוחד או רק הרע במיעוטו, אבל עידן הדינוזאורים בהתאחדות לכדורגל, פקידים כאלה ואחרים שמנצלים את קשריהם כדי להגיע לעמדות ניהול שמתעסקות במאות מיליוני שקלים בשנה, נמצא מאחורינו.

גם אם הרב־עסקן עופר עיני ייבחר ליו"ר החדש, ההתאחדות כבר אינה אותו הגוף שהיתה. אחרי שוועדת זליכה המצוינת פירסמה את מסקנותיה, היה ברור שמדובר בסדר חדש כי מעכשיו האחריות של ההתאחדות היא בדיוק כפי שהיא צריכה להיות - על הנבחרות ועל הליגות הלא מקצועניות. כי עם כל הכבוד לשטרן חלובה ולחבריו במרכזים השונים, לא הם אלו שצריכים לנהל את הכסף הגדול אלא בעלי הקבוצות, שחלקם גם מביאים כסף מהבית.

היו ללוזון גם הישגים בקדנציה הארוכה מדי שלו, אבל הם מתגמדים לעומת החורבן שיצר ביסודות של הכדורגל שלנו. הוא אמנם לא המציא את השיטה, אבל שיכלל אותה ובזכות אישיותו המוחצנת זה נראה אפילו יותר רע מהאופן שבו זה התנהל בפועל.

מילא הזיקה הברורה למכבי פ"ת שהפכה אותו לדמות פחות נשיאותית אפילו מגברי לוי - אבל ההתנהגות השחצנית והאלימות המילולית שהפגין לעיתים חילחלו גם למטה והביאו בסופו של דבר לאירועים האלימים במושבה ובשכונת התקווה, שגם גרמו להדחתו.

הבעיה היא שגם אחרי לכתו של לוזון הכדורגל הישראלי עדיין חולה. יש בו יותר מדי ראשי קבוצות שמעורבים בחקירות משטרה כאלה ואחרות, ויש בו יותר מדי בורות שמהם דולף הכסף לגורמים עלומי שם.

ועדת זליכה, בגיבוי השרה לימור לבנת, עשתה עבודה נפלאה בניקוי מנהרות הטרור באיצטדיון ר"ג, אבל השאירה פיר אחד לא מטופל ולא מפוקח: לאן הולך הכסף. משכורות השחקנים מדווחות וכך גם ההוצאות הכלליות, אבל בהן אין פירוט. מדובר מדובר מיליונים רבים של שקלים שהולכים כל שנה לקוצצי הדשא, לחברות הקייטרינג ולשאר ספקים. ערוץ זה משמש לעיתים להעברת כספים לכל מיני מקורבים, ולבקרה ולהתאחדות אין שום יכולת לבדוק אותו. אם גם הפתח הזה ייסגר, אולי יש עוד תקווה לענף הכי פופולרי בישראל. ועיני? ממנו אין לי ציפיות, רק שבניגוד לקודמיו ידאג לכדורגל הישראל ולא ל"חברינו".