בין טבח דיר יאסין לטבח עוטף עזה

"שיא האכזריות היה כשטרוריסטים יהודים מסוימים הימרו על מינם של תינוקות שטרם נולדו לאימותיהם ההרות. תוכן בטנן של הנשים האומללות רוקן באכזריות בעודן בחיים, והרחם שלהן נשלף החוצה ונבדק, בחיפוש אחר ההוכחה שתקבע מיהו הזוכה". כך תיארה התעמולה הערבית את מעשיהם של לוחמי אצ"ל ולח"י בדיר יאסין ב־1948, תיאור שאומץ ללא הסתייגויות לפני שנים לא רבות בידי פוסק ההלכה המוסלמי הבכיר השייח' יוסוף אל־קרדאווי. "הם הרגו אותם והטילו בהם מומים, שיסעו בטנים, קטעו ידיים, רגליים ושדיים, ניקרו עיניים, קצצו אפים וריסקו גולגולות", המשיכה התעמולה לתאר. "השתמשו בגרזינים לקצוץ ידיים ורגליים. אנסו נערות לעיני משפחותיהן. הציגו נשים ערומות במצעד ניצחון וצילמו אותן. השליכו ילדים חיים לתנור. הסירו את ראשיהם של פלשתינים מעליהם". דבר מהדברים האלה לא קרה באמת, וכולם היו פרי תעמולת הכזב הפלשתינית והערבית באותה עת ובשנים שלאחר מכן. כל הדברים האלה קרו, אחד לאחד, במתקפת חמאס בשמחת תורה.

לאחרונה מפרסמים הפלשתינים תמונה של אב פלשתיני, כביכול מדיר יאסין, המחזיק בידיו את בתו חסרת החיים, כהוכחה לכך שאכזריות היהודים כלפי הפלשתינים החלה כבר ב־1948 בדיר יאסין. זו לא הפעם הראשונה שפלשתינים משתמשים בתמונות פייק. אמנם ייתכן שמדובר באב המצר על מותה של בתו, אבל אין שום סיכוי שהתמונה צולמה בדיר יאסין. צלמים יהודים בדיר יאסין צילמו לאחר הקרב את הלוחמים היהודים או גוויות של ערבים. בתוך שעה וחצי לאחר סיום הקרב כבר הובלו הניצולים הערבים שנפלו בשבי לירושלים המזרחית (ולא ב"מצעד ניצחון", כפי שכבר הוכחתי בספרי "דיר יאסין: סוף המיתוס"). נפוצו שמועות על שני צלמים ערבים שכביכול הגיעו לדיר יאסין. מסמך של ההגנה מזכיר שמועה כזו על הצלם עלי זערור, וכך גם נטען באלבום לזכרו של הצלם חנא צאפיה. לא היה שום סיכוי סביר שצלמים ערבים יגיעו לדיר יאסין לצלם, בשעה שאצ"ל ולח"י עדיין היו שם, כאשר להבנת הערבים הלוחמים היהודים הרגו כל ערבי שנפל בידם. וכאמור, שעה וחצי לאחר תום הקרב כבר פונו הניצולים שנפלו בשבי (ואולם לא ההרוגים) לירושלים המזרחית.

זמן קצר לאחר הקרב בדיר יאסין הוועד הערבי העליון של ערביי ארץ ישראל פרסם תמונות של גופות מושחתות כביכול מה"טבח". שירות המודיעין של ההגנה (הש"י) זיהה את הגופות כקורבנות יהודים, שגופותיהם הושחתו בידי ערבים. מאז ועד היום מופיעות שוב ושוב תמונות כביכול מה"טבח", שזוכות לתפוצה רחבה ברשת. כך, למשל, תמונה של גוויות עטופות בשקי ניילון, מוצר שכלל לא היה קיים ב־1948, ואשר סביבתן לא מזכירה כלל את המתאר של דיר יאסין. בחלקן אלה תמונות מהטבח שביצעו הנוצרים הלבנונים באחיהם הפלשתינים במחנות הפליטים סברה ושתילה ב־1982, אשר סופחו לטובת הנרטיב הפלשתיני על אירועי דיר יאסין. ואולם התעמולה הפלשתינית הגיעה לשיאה כנראה כאשר פרסמה תמונה של קבר אחים, כביכול פלשתינים, בדיר יאסין, אשר זוהה עד מהרה כגיא הריגה של יהודים במחנה המוות הנאצי נורדהאוזן. הסימנים המזהים של המחנה נחתכו כמובן מהתמונה.

לא היה שום סיכוי סביר שצלמים ערבים יגיעו לדיר יאסין לצלם, בשעה שאצ"ל ולח"י עדיין היו שם, כאשר להבנת הערבים הלוחמים היהודים הרגו כל ערבי שנפל בידם

ואולם לתעמולת הכזב הפלשתינית היה מחיר כבד ב־1948. כפי שהוכח בסקרים שנערכו ברשות הפלשתינית בשנות ה־90 של המאה הקודמת בקרב שורדי ה"נכבה", האמונה של הפלשתינים ב־1948 ב"טבח" שכביכול אירע בדיר יאסין היתה גורם מרכזי בהחלטתם לברוח ובקריסתה של "העמידה" (צומוד) הפלשתינית בכל רחבי ארץ ישראל, ולא רק בסמוך לכפר. נראה שהפלשתינים מתעקשים להתמיד בהחרבת עתידם. ב"נכבה" של 1948 נהרגו במשך שנה של מלחמה כ־13 אלף פלשתינים ונעקרו מבתיהם כ־700 אלף. מספר ההרוגים הפלשתינים בזמן שחלף מאז מתקפת חמאס בשמחת תורה כנראה כבר עבר את המספר הזה, ומספר העקורים כבר עבר את המיליון. נכבה 2.0.