לתת לזרי הדפנה שייראו על ראשו

בשנת 1975 התקשרה אלי אשתי דליה ואמרה לי, "הנהג של שמעון פרס הגיע באופן אישי לתת לך מכתב ממנו". הייתי אז מפקד בסיס צאלים והגעתי אחת לשבוע הביתה. "מה פתאום שר הביטחון שולח אלי מכתב?" תהיתי. ביקשתי ממנה שתפתח אותו ותקריא לי את שכתב, כדי שאבין ראשית מה עשיתי רע ומה בקשתו ממני. התברר כי היה זה מכתב שהקדיש לי שמעון לאחר שקרא את הטיוטה של ספרי "עוז 77".

מכתב זה היה כולו שירה. היו אלו מילים שרק שמעון יודע לכתוב. לימים הנחתי את המכתב על גב הספר ועד היום הוא מפאר את ספרי, כמזכרת בעלת משמעות מיוחדת. למרות פער הגילים והתפקידים, היתה כבר אז כימיה גדולה בינינו. עד היום איני מסוגל להבין כיצד התחבבתי על האיש שהיה בדיוק בגילו של אבי, אולם בסופו של דבר פרס היה שותף בכל האירועים החשובים בחיי.

אף על פי שידעתי לאחרונה שימיו של פרס ספורים, דמעות חנקו את גרוני לשמע הבשורה על מותו אתמול מוקדם בבוקר. יודעים אנו להלל ולשבח אחרי מותו של איש. כולנו היום מכירים את האיש הענק הזה, שהשאיר חותם גדול על חיינו במדינת ישראל. האיש שאכל מן העם מרורים רבים, זכה לעדנה בשנותיו האחרונות. היה שכר לעמלו והוא ראה אור במפעלו.

שמעון, האיש עם החזון שראה רחוק. האיש ששמר על שפה נקייה ותרבותית. האיש שהיה מחזיק את ההגה של המדינה, ושעשה הכל כדי לנווט אותה אל חוף מבטחים. פרס היה מי שבימי חייו נגע באנשים רבים והיה מהמעצבים הגדולים בעולם של עובדות החיים. האיש שהצליח לגעת בעולם למרות חוסר הפרגון כלפי מדינת ישראל. הוא היה זה שפתח את הדלתות וזכה להכרה כאדם וכמנהיג בכל מדינה ואצל כל ראשי המדינות.

היו ימים שחשתי שאיני יכול להמשיך להיות חלק מתהליך אוסלו שפרס היה מאדריכליו, כי אותו הסכם לא זרם בעורקיי ומתוקף כך היו לי ולשמעון שיחות רבות.

חשתי שלא בנוח לידו בשל עובדה זו. הוא ניסה להסביר, לשכנע, אך לא נתן לי תחושה שהוא סוגר את הדלת בפניי. נשארנו בקשר טוב למרות המחלוקות. הרבה "שעות פרס" יש באמתחתי.

לקחתי ממנו את שידעתי שיעזור לי לנווט את חיי. לקחתי ממנו את היכולת להביט רחוק ולרוץ למרחקים ארוכים. למדתי ממנו איך לא לעצור בבורות הקטנים שבדרך. למדתי איך גם כשלא מסכימים – שומרים על תרבות דיבור, כי תמיד אנשים שעושים ויוצרים ימצאו את עצמם נפגשים על אותה גבעה.

• • •

לאחרונה קיבלתי את אות הנשיא, ואף על פי שלא שמעון הוא זה שקבע זאת, התחבקנו בעת הטקס כמו שמתחבקים אבו ובנו וחשתי את אהבתו אלי.

היום אנחנו נפרדים מאיש גדול, ומי ייתן ונדע לשמר את זכרו. שמעון היה מאבני הדרך הגדולות של המדינה וסביב זה חייב העם להתאחד, למרות המחלוקות, ולתת לזרי הדפנה שייראו על ראשו.