"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

המטרה הפלשתינית: המדינה - ולא השטחים

,עודכן

החלטת האו"ם בנוגע להתנחלויות נתפסת בעולם המוסלמי כולו כניצחון עצום וכהישג היסטורי לזכויות הפלשתינים. ואכן, ההחלטה, שלפיה "לא תהיה הכרה בכל שינוי שהוא בקווי 4 ביוני 1967, כולל ביחס לירושלים, פרט לאלה שיוסכם עליהם בין הצדדים בדרך משא ומתן", עוקרת כל טעם למו"מ, שהרי הקהילה הבינלאומית פוסלת מראש כל לגיטימיות לישראל בכל שטח הנמצא מעבר לקווים שקדמו למלחמת ששת הימים, קרי: על ישראל לסגת מהרובע היהודי, מהשכונות החדשות בירושלים ומכל יהודה ושומרון.

המכנה המשותף לתגובות הפלשתיניות - הן בפתח, הן בחמאס והן בג'יהאד האיסלאמי - הוא שיש למנף את הניצחון הזה, ובמלוא המרץ. דובר הרש"פ קרא לפעולות שיבודדו את ישראל בזירה הבינלאומית, ופנה לקהילה הבינלאומית כדי שתנקוט את האמצעים הנחוצים ליישום ההחלטה שהתקבלה באו"ם. שר החוץ הפלשתיני קרא לפעולות שיפסיקו את "ייהוד" יהודה ושומרון. דוברים שונים הזכירו את הצורך בתביעות משפטיות נגד גורמים בישראל על פשעי מלחמה.

מאז קום המדינה ניסה העולם המוסלמי בכללותו לחסל את הישות הציונית. תחילה התמקדה ההתנגדות בעימות מזוין קלאסי: ממלחמת העצמאות ועד למלחמת שלום הגליל, נחלו צבאות האויב תבוסות צורמות, גם אם גבו מאיתנו מחיר כואב. מאמצע שנות ה־80 עברו לטקטיקה שונה: אינתיפאדות. גם כאן שילמה ישראל מחיר כבד, אך השכילה להכיל את האיום. כבר שנים שהקריאות לאינתיפאדה בשטחים ובקרב ערביי ישראל נופלות על אוזניים אטומות. הגל השלישי, שעודנו נמשך, מביא שיטת לחימה חדשה: זאבים בודדים - עם סכינים או ליד הגה משאית דורסת - שניסו להטיל אימה בקרב האוכלוסייה האזרחית. אלא שמגוון פעולות מצד כוחות הביטחון, לצד תגובות מהירות ויעילות של אזרחים בזירות הפיגועים, דיכאו בצורה משמעותית את התופעה.

השלב הנוכחי מסוכן לא פחות: מלחמה דיפלומטית, משפטית ותודעתית נגד ישראל - מגוון פעולות השואפות להציגה כמדינה לא מוסרית, מדינת אפרטהייד, "לא חוקית", שיש להוקיעה. בל נשלה את עצמנו: המטרה של מלחמה דיפלומטית ציבורית זו היא הקרסה של מדינת היהודים. לחץ בינלאומי התובע חזרת ישראל לקווי 4 ביוני נתפס כשלב ראשון, ולא כשלב האחרון. אבו מאזן הכריז בצורה עקבית שלעולם לא יכיר במדינת ישראל כמדינת העם היהודי, ושלעולם לא יוותר על זכות השיבה.

הוויכוח הנוקב בין השמאל לימין בישראל מפספס את מהות הבעיה: לא השטחים הם הנושא העומד על הפרק, אלא עצם קיום מדינת ישראל. ישראל חייבת להמציא דרכים יעילות לסוג המלחמה החדש, המאיים על קיומה לא פחות מהמלחמות הקלאסיות, האינתיפאדות והסכינים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר