הנעורות מונעת מהעולם להתעורר

יו"ר העבודה מרב מיכאליתקפה את ארגוני הנשים בעולם, שמתעלמים ממעשי הזוועה שביצע חמאס: "זו בגידה מטורפת... אני לא זוכרת שתיקה כל כך מהדהדת ורועמת על פשעים כל כך חמורים". גל גדות פרסמה דרישה דומה מול 109 מיליון עוקביה. ארגוני הנשים - שותקים, וגם ארגוני זכויות האדם ממלאים פיהם מים.

בשימוע מביך שנערך בקונגרס האמריקני לפני ימים אחדים הופיעו נשיאות האוניברסיטאות המובילות בארה"ב. הן נשאלו אם קריאה להשמדת העם היהודי עולה בקנה אחד עם קוד ההתנהגות באוניברסיטאות שהן עומדות בראשן. למרבה התדהמה, הנשיאות השיבו כי התשובה מורכבת והכל תלוי בהקשר, והדגישו את חובתן לשמור על חופש הביטוי. את החופש לשאת דברי שטנה אנטישמיים מכילים בהבנה בארה"ב. ליז מגיל, נשיאת אוניברסיטת פנסילבניה,התפטרה נוכח הביקורת על דבריה- הוכחה לכך שלא צפתה את התגובות.

הרשתות החברתיות מציגות תמונות של צעירים אמריקנים ואירופאים תולשים את תמונות החטופים ומספרים את "הסיפור האמיתי של פלשתין", כתובות נאצה נגד יהודים מופיעות ברחבי העולם, ואנחנו לא מבינים איך ייתכן שהעולם מהסס לגנות, שומר על ניטרליות ומגלה אמפתיה, שלא לומר סימפתיה, למחבלים הארורים.

התופעות שאנו עדים להן כעת הן פירות הבאושים של אידיאולוגיית ה־woke, "נעורות" בעברית, אידיאולוגיית שמאל פוסט־פוסט־פרוגרסיבית. עולם הערכים הנעור מציג דיכוטומיה של טוב מול רע. ה"טוב" הוא שמאל, קווירי, פמיניסטי, סביבתי, אנטי־קולוניאליסטי. ה"רע" הוא הומופובי, שונא זרים, אסלאמופוב, גזען, סקסיסט.

הנעורות מקדשת אמפתיה וסולידריות עם קבוצות מודרות, במיוחד אלו שמושפעות מדיכוי ומאפליה, ומחייבת מתן כבוד לתרבויות מגוונות תוך דרישה להיות מודעים לנרטיב של קבוצות שוליים.

לכאורה, ה־woke הוא ארגון חירות, שלום ושוויון, אך למעשה זו השקפת עולם אלימה ומסוכנת שמתגלה כתומכת חמאס. כל האמצעים כשרים, אין עקביות, אפשר לטעון דבר והיפוכו כדי לעזור ל"מדוכאים" במלחמתם ב"מדכאים". תרבות הנעורות שומרת על אנשי שלומה, ואדם או קבוצה שחורגים מהקו - יימחקו.

ההבנה של האכזריות החמאסית היא המשך ישיר לפשיטת הרגל הערכית־מוסרית בהובלת השמאל הנעור, שלא מוכן להתעורר

לפי השקפת הנעורות, טבח 7 באוקטובר בוצע בידי האומללים המדוכאים. נרצחו צעירים שבאו לרקוד, אבל הם קולוניאליסטים; נאנסו נשים, אבל גם הן לבנות פריבילגיות. הגבול בין הטוב לרע עובר בין ישראל לפלשתינים - וישראל היא בצד של הרעים.

החלוקה בין טוב לרע לא מתבססת על ערכים, מעשים ואמונות של קבוצה או אדם, אלא על יחסי הכוחות שבסיטואציה, שבהם החלש הוא הטוב המוחלט, והחזק הוא הרע המוחלט. פשוט, נקי, קל. החלש הוא הקורבן, ולכן הוא קדוש הזכאי לַכֹּל מתוקף העוול שנעשה לו, והחזק הוא המקרבן, שהרוויח ביושר כל דבר שייעשה לו. ההבנה של האכזריות החמאסית היא המשך ישיר לפשיטת הרגל הערכית־מוסרית בהובלת השמאל הנעור, שלא מוכן להתעורר.