יום האישה הבינלאומי הוא תמיד יום של חשבון. הציבור נחשף לנתונים - כמה חברות כנסת יש וכמה שרות, כמה מנהלות וכמה מפקדות בכירות, מי הן מנהיגות העולם ומי בישראל, כמה נשים באמת יכולות להתקדם בעולם העסקי, מה הם פערי השכר (שלא הצטמצמו) בינינו לבין הגברים, אילו תחומי לימוד הם יותר "נשיים" ועוד. אבל מה עם חשבון הנפש?
תוך כדי המירוץ ההשוואתי הזה, שבו אנחנו (עדיין) ככל הנראה מפסידות, כדאי לבדוק לעצמנו, וגם כלפי חוץ, האם אנחנו מאושרות? מה חסר לנו ומה נמנע מאיתנו בהתפתחות האישית, בתחושה של עוצמה ומימוש עצמי, במקום הפיזי והרוחני שלנו, הנשים? אלו שאלות כבדות, כמעט פילוסופיות, אבל המימוש שלהן בחיי היום יום מציאותי מאוד.
רבות מאיתנו מנהלות שיגרת חיים עמוסה ועסוקה לעייפה - בגידול ילדינו, בעבודה קשה, בטיפוח הזוגיות, בטיפול בשוטף. זה מתיש ולא פעם מייאש, אבל ההצלחה בעמידה במשימות שהגדרנו לעצמנו מביאה עימה גם גאווה. את התחושה הזאת אנחנו חייבות לשמור ולשמר. זה לא עניין של יום אחד בשנה שבו נטפח לעצמנו על השכם ונגיד "ברוך שעשני אישה", זה עניין לכל יום בכל השנה. אנחנו מוצלחות, מצליחות וגוברות על מכשולים חברתיים ואישיים ואנחנו בהחלט ראויות להערכה עצמית וחיצונית. וכן, חשוב שגם הגברים שלצידנו יזכרו זאת.
אבל בצד המציאות החיובית יש גם מציאות קשה, "מציאות נושכת". לא לכולנו החיים מחייכים. השנה יותר מדי נערות הושפלו והותקפו ונרמסו ברשתות חברתיות ובאתרים מזוויעים בשל מינן ומיניותן. יותר מדי נשים הותקפו פיזית ואף קיפחו את חייהן בשל "סכנת" הזוגיות המעוותת שנחשפו אליה. יותר מדי קשישות נתקלו באטימות ביורוקרטית והותקפו באכזריות על ידי פושעים, יותר מדי ילדות הותקפו מינית. בכל פעם שאירע מקרה מסוג זה הציבור הישראלי הזדעזע לדקה, אולי שתיים, והמשיך בדרכו. התופעות חוזרות ונשנות, האירועים מצטברים והלקחים, לצערי, לא נלמדים. גם אם יצביעו בפנינו על תוכניות לימודים חדשות, על פעולות מניעה והסברה, על ארגונים שקמים לשנות את המציאות - זה עדיין לא יספיק.
חשוב שביום האישה הזה נבין שבלי שינוי אמיתי, משמעותי, בתפיסת העולם שלנו - המציאות הזאת תמשיך להכות בנו. ראוי לנו ללמוד ממיליוני נשים בעולם שמפגינות בימים אלה נגד אג'נדה אנטי־נשית. הן עושות זאת בידיעה שאת ההישגים וההצלחות של כל אחת ואחת מאיתנו איש לא יוכל לקחת. אבל הן גם מציבות בפנינו אתגר: כדי שלכל אישה יהיו חיים עם בסיס נפשי מוצק, ללא פחד וללא איום, אנחנו חייבות לעשות עוד והרבה. זה תלוי בנו לא פחות מאשר בגברים שלידנו.
הכותבת היא מנכ"לית התיאטרון הלאומי הבימהטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו