אחרי הפיצול: בינתיים, פספסתם בגדול

עברו רק שבועיים מאז קמפיין שלטי החוצות והפרסומות בכל מדיה שהציף אותנו עם קבורתו של ערוץ 2 ובואם של שני ערוצים במקומו. אבל נדמה לי שמשאל רחוב אקראי יוכיח כי הרבה יותר קל לעבור בשלט בין ערוץ 12 ל־13 מאשר לזכור מי מופיע באיזה ערוץ, בעיקר מכיוון שכלום לא השתנה.

זפזופ בין שני הערוצים מעניק לנו חוויה די זהה של ניתוק, פאן וריאליטי של מרכז חיינו: המרוץ לכסף ולדירה, חיינו במטבח, השירים שכבר אפשר לשיר לא רק במקלחת, הדרך לחתן את רווקי ישראל, ובאופן כללי - החיים שהיינו רוצים שיהיו לנו ובינתיים אנחנו מקנאים באחרים דרך המסך. הנשים יפות, שיער חלק או מוחלק, צבע עור בהיר, מידה שנעה בין 34 ל־36, עקבים שוברי גב וסטייל דומה. הגברים, עדיין רוב בתוכניות האקטואליה, הם אלו שאנחנו מכירים היטב: היפים והנכונים, עם השרירים והעור החלק. ממש יפי הבלורית.

לכאורה זה מובן. למי מתחשק להגיע אחרי יום מעייף בעבודה ולא פחות מעייף בבית ולראות על המסך את כל הכאבים משתקפים? הרי זה בדיוק הזמן שבו מה שהכי מתחשק לנו זה להיכנס לרגע לחיים של אחרים או לחיים שהיינו רוצים שיהיו לנו, בעוד אנחנו עסוקים בלנסות לגרד העלאת שכר כדי להצליח לשלם משכנתא או שכירות.

אז כמו שאומרים באחת מתוכניות הסאטירה המוכרות: כן, אבל. הפקות מקור עולות הון, וגם תחקירי עומק. במדינה קטנה כל כך עם שוק תקשורתי סבוך וקטנטן, שרק הסתבך עכשיו יותר, הקושי הכלכלי בלייצר משהו חדש הוא ברור. ובכן, יש שינויים מתבקשים שלא עולים כסף, אך בהחלט דורשים מחשבה והתכווננות מחדש.

מתי לאחרונה ראינו באחד הערוצים המרכזיים מגישה שעל ראשה מטפחת, או בחור נכה המשמש כתב לענייני כלכלה? את תוכניות הפאנל יכולים להנחות לא רק היפים והיפות, אלא גם המקומטות והקשישים, שחומי העור ובעלי המבטא, ולא משנה אם זה בערבית או ברוסית. לא רק בלונדיניות ניחנו בכישורי הנחיה, ולא רק תושבי המרכז (בדגש על מרכז תל אביב) יכולים להגיש תוכנית.

כשהמסך יהיה מגוון יותר, הוא יהיה אמין יותר. כשאנשים יראו את עצמם על המסך, הם יסכימו בקלות לקחת חלק, הם יהיו מעורבים יותר, הם יצביעו בשלט. יהיה קל יותר לאתר מרואיינים מגוונים לפאנל כשהמגיש נראה כמוהם ולא מתבונן בהם כמו על תופעת טבע. יהיה קל יותר לעורכים ולמפיקים להצטרף לצוותים התקשורתיים כשהם יראו על המסך שגם לאנשים כמוהם יש מקום, ולא רק בתור המנקים של האולפן.