בחזרה לסדום ועמורה

בעוד הגישות לגבי מין נוטות להשתנות מדור לדור, שערוריות הנוגעות להתנהגות מינית הן אלמותיות ואף תופסות תפקיד חשוב בנרטיב התנ"כי.

אינני אדם מתחסד, וגם כאשר דמוניזציה של הומוסקסואלים היתה באופנה, תמיד האמנתי כי יחסי מין בהסכמה הם עניין פרטי, מעולם לא הפליתי אנשים מהקהילה הגאה, ואף העסקתי רבים מהם ללא היסוס. יש לאפשר לאנשים את החופש לחיות את חייהם, ואולם אני מתנגד להחצנה של מיניות.

למרות האיסורים ההלכתיים החמורים, אני מאמין כי במידה שלהט"בים מבקשים לשמור מסורת בשאר התחומים, אין לנדות אותם מחברות בקהילה דתית.

ואולם, אין לגנות יהודים אורתודוקסים כהומופובים כאשר הם אינם תומכים בחתונות חד־מיניות, כהמשך ישיר למה שמוכר באופן דתי כאיחוד קדוש בין הטרוסקסואלים. למרבה הצער, ההתנגדות לנישואים חד־מיניים הידרדרה לכדי חגיגת שנאה ארסית.

בהניח בצד את הנושאים של זכויות להט"ב ונישואים חד־מיניים, היבט נפרד ובלתי קשור לחלוטין של המהפכה המינית לכאורה - הוא האופן שבו אנו מתייחסים לניצול ולהתעללות.

אנשים נורמליים, כולל כאלו הממלאים תפקידים חברתיים חשובים, מפעילים לעיתים התנהגות מינית סוטה וחשוכה. זו, כפי הנראה, אחת הסיבות שרבנים כפו הפרדות קיצוניות מכפי שצריך בין המגדרים, וחייבו נשים לכסות את עצמן כדי להימנע מפיתוי של "טורפים מיניים". למרבה הצער, גברים רבים, כולל רבנים, התייחסו לנשים כאל אובייקטים מיניים שמטרתם המרכזית היא להוליד ילדים.

מאז התקופה הוויקטוריאנית ועד לתחילת המאה ה־20, מפגנים או דיונים ציבוריים בכל הקשור למיניות נחשבו לטאבו. רק ב־60 השנים האחרונות החל נושא המין למצוא את דרכו אל הדיון הציבורי.

שנות ה־60 המוקדמות התאפיינו בלחישות בלתי נעימות, שאומתו בהמשך, בנוגע לעלילות האחים קנדי. מאז, חשיפות בנוגע להתנהגותם התוקפנית של גברים רבי־עוצמה הפכו לדבר שבשגרה. החל בסוף שנות ה־80, העולם נדהם כאשר נחשפו מקרי התעללות מזוויעים בילדים בבתי ספר ובכנסיות.

נקודת המפנה האחרונה הגיעה בחודש שעבר, כאשר ה"ניו יורק טיימס" פרסם שתי כתבות תחקיר שחשפו את מעשי הטרף המיניים, כביכול, של אחד מאילי הקולנוע המפורסמים בעולם, הארווי וויינשטיין, ותיארו חלק ממתקפות המין המזוויעות שאותן הוא ביצע לכאורה על שורת שחקניות ועובדות.

הכתבה עוררה תגובות מצד עשרות נשים שטענו כי במשך תקופה של 20 שנה, וויינשטיין תקף מינית גם אותן. היא שחררה מבול סיפורים מצמררים מצד נשים שהותקפו או נאנסו על ידי אחרים בעולם הבידור. רבות מהמתלוננות לא העידו מכיוון שקיבלו בעבר סכומי כסף גדולים על מנת להשתיקן.

לאחר שהנושא הועלה על סדר היום, התקשורת הוצפה בשטף גינויים ותרעומת מוסרית. ואולם, רבים מאלו שגינו את וויינשטיין היו מודעים להתנהגותו הדוחה, ורובם עמד מן הצד ושתק עד היום.

זוהי תופעה כלל־עולמית, שאינה מוגבלת להוליווד או לתעשיית הבידור. הממשלה השמרנית בבריטניה ניצבת כיום על סף תהום, משום שמספר חברי קבינט ופרלמנט נאלצו להתפטר לאחר שנחשדו כי ניצלו את מרות תפקידם על מנת לסחוט טובות מיניות מעובדיהם או מהכפופים להם.

תופעה כלל־עולמית שאינה מוגבלת להוליווד או לתעשיית הבידור. הארווי וויינשטיין // צילום: רויטרס

כתוצר לוואי, החשיפה של ההתנהגות המגונה הזו התירה רסן היסטרי מצד נשים שחיפשו נקמה לאחר מפגש בלתי מוצלח, או סתם מתוך תאוות פרסום, והחלו להטיח האשמות בהתעללות לכל עבר.

באווירה הנוכחית, התקשורת פרסמה כל האשמה. רבות מהטענות ללא ספק מוצדקות. אך כאשר אלי ויזל ז"ל מושמץ ולא יכול להגן על עצמו, מדובר בשערורייה. אדם שמת לא צריך להיות נתון להאשמות שכאלו כל עוד אין מציגים ראיות ברורות לכך.

יש לעודד אנשים שטוענים כי עברו התעללות לדווח על האירוע לרשויות מיידית, כדי שבתי המשפט יוכלו להאשים או לזכות במהירות את החשוד.

כמו כן, חיוני, למרות הקושי לפעמים, להבחין בין ניסיון לפתוח במערכת יחסים, חשיפת אדם לבדיחה סרת טעם או מגע בלתי רצוי (מעשה שעליו התנצל הנשיא לשעבר המזדקן והכבול לכיסא גלגלים, ג'ורג' ה. וו. בוש), לבין כפייה ממשית. אחרת, תופעת ה"גם אני" מיילדת אווירה של ציד המכשפות בסיילם.

מקיצון לקיצון

דבר אחד ברור: אין ספק כי יש לאסור על מעסיק לקיים כל מערכת יחסים מינית עם עובד או עובדת, אלא אם כן שני הצדדים מודיעים קודם לכן באופן פומבי על כוונתם להיכנס למערכת יחסים שכזו. יש לקוות כי הזעזוע שהולידו החשיפות האחרונות ירתיע לעת עתה מעסיקים מהתנהגות שכזו. נותר רק לראות אם שינוי ארוך טווח נמצא באופק.

בכל מקרה, אם בכוונתנו לשמר חברה נורמלית ולאפשר לגברים ולנשים לנהל דו־קיום טבעי, עלינו גם לעשות משהו דרסטי עם התקשורת.

בעיניי, מקור משמעותי בעידוד התנהגות דוחה שכזו הוא בתעשיית הבידור. בעוד הסרטים בשנותיה המוקדמות של הוליווד היו משוחררים באופן יחסי ממוסכמות, בין השנים 1934 ל־1968 נאכף בקפידה קוד הפקה פוריטני. בין היתר, אף נאסר לצלם גבר ואישה היושבים על אותה המיטה.

כיום, המטוטלת נעה אל הקיצון השני. מהתחסדות מגוחכת, התקדמנו למעין פורנוגרפיה. סרטים ותוכניות טלוויזיה כוללים כיום תיאורי סקס מפורטים. עלי להודות כי כאשר אני צופה בחלק מהסרטים הללו עם נכדיי, חש אני נבוך כמעט עד כדי כך שהאיסורים החרדיים על סרטים ועל האינטרנט מתחילים להישמע לי סבירים.

ייתכן שגלי ההדף שעורר וויינשטיין יובילו לרפורמה וייצרו חברה בריאה יותר. השחיתות המינית הסובבת אותנו היא מחליאה, ומגונה על ידי היהדות. הסטיות המיניות הללו משקפות חברה מנוונת ומושחתת המזכירה את סדום ועמורה התנ"כיות.

עלינו לשאוף לחברה המכבדת את הזכות של אדם לחיות באופן פרטי את אורח חייו הנבחר, בלי לבקש לכפות אותו על אחרים - חברה המכבדת את זכויות הנשים ומענישה קשות את המתעללים.

עוד לא מאוחר. רוב האנשים במדינות דמוקרטיות נגעל מהתנהגות שכזו ויביע תמיכה בפוליטיקאים שיבצעו רפורמה. יהודים מסורתיים צריכים לעמוד בחזית הקמפיין הציבורי לשיקום השפיות שלנו.