"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

הגינוי לא יפתור את האלימות

,עודכן

אני לא משוכנע שקללותיו של מחמוד עבאס את השגריר האמריקני כבן כלב ואיחוליו לטראמפ שייהרס ביתו, היא השפה הדיפלומטית שהייתי בוחר. אני כן משוכנע שביתו הלאומי של אבו מאזן הרוס והוא רואה בשגריר האמריקאי חלק מהבעיה ולא הפתרון.

תגובתו של השגריר האמריקני באשר לסכסוך, באזור שבו מונה להיות נציגה של מדינה המתיימרת להיות מתווכת הוגנת, תמוהה. השגריר הפך להיות חלק אקטיבי מהדיון הפנים ישראלי. המסר שביקש להעביר הוא שהרשות הפלשתינית נגועה בטרור ומעודדת אותו, ועליה לגנות בכל פעם שמפגע פלשתיני פוגע בישראלי.

דברי השגריר נגועים בצביעות במקרה הרע, או באי ידיעה במקרה הטוב. על פי נתוני ארגון 'בצלם', מספר הפלשתינים ההרוגים בעשור האחרון בגדה כ 450 לעומת 130 ישראלים [בהשוואה מול עזה היחס הוא הרבה יותר דרמטי]. במקרים חריגים של הרג פלשתינים [אבו חד'ר, אזריה] ישראל גינתה ולא התנצלה כמדינה. מות פלשתינים נתפס ככורח המציאות. הפלשתינים נדרשים לקבל את פציעתם, או הריגתם, כחלק מכך שישראל ''חייבת'' ליישם שליטה בשטחים הכבושים. כאילו שהפלשתינים בחרו את צורת הממשל הזאת, ולשם קיומה עליהם לשלם בחייהם ובחירותם. לעומת זאת, התנגדותם בכוח למציאות הצבאית, הדכאנית והפוגענית נתפסת כאלימות, וכפעולה שיש לגנותה בקול רם וברור. אנחנו מתגוננים ואילו הם רוצחים, זו השפה שהשתלטה עלינו, וכעת גם באמריקנית.

כחלק מתפיסת הקורבנות הישראלית, שכנראה גם השגריר נדבק בה, כמעט טבעי שלא נקרא בשום מקום את הגינוי הישראלי לכך שבישוב בורין שליד יצהר השליך לפני כשבוע שוטר מג''ב רימון הלם לעבר זוג צעיר, שמילט נפשו מאזור מריבה, כשתינוקם בידיהם. לא שמעתי כל גינוי ישראלי לכך שחיילי יחידה צבאית בעטו למוות ביריחו, לפני שבועיים, בפלשתיני שנוטרל ושכב על הארץ חסר ישע לאחר שניסה לתקוף אותם. לא נשמע כל גינוי לכך שנער בן 15 נורה בשלוש יריות בגבו ובעורפו במרחק של 10 מטר, בעת שנמלט ולא היווה כל סכנה לחיילים. בכתב ההגנה של החיילים היורים - שנאשמו ב''מעשה פזיזות ורשלנות'' - טענו הסנגורים כי זו אכיפה בררנית, ממש כך! לראיה הם מביאים 110 מקרים של הרג פלשתינים, שאיש לא הועמד לדין עליהם.

גם עבאס גינה מדי פעם פיגועים רצחניים, אך לא הגינוי יסיים את מעשה האיבה אלא הרצון למציאת פתרון לאלימות שפשתה בשני הצדדים ללא מוצא. איננו יכולים לבוא אל עבאס בטענות. באלימות אין סימטריה, ואל לו לכבוד השגריר מאמריקה לחשבן גינויים בפנקסו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר