"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

מי הזיז את המשחק שלי?

,עודכן

בשעה 14:55 אתמול, זה קרה: עברנו את האמצע. זמני המשחקים התאחדו לשניים במקביל ומעכשיו ההתלבטות חוזרת להיות בין שנ"צ כהלכתה לבין עוד התכתבות בענייני עבודה או סתם חפירות קשות מנשוא בווטסאפ.

מי לעזאזל הזיז את המשחק שלי וחשב שבשם הספורטיביות עדיף לקיים משחקים במקביל? מה בוער?

היתה לנו תקופה טובה, דבר לא עצר אותנו מלפנות כל עניין בלו"ז לטובת 90 דקות (פלוס 5 אקסטרה בסוף כל משחק, התרגלנו) כפול שלוש פעמים ביום.

כמו מרשם רפואי לגלולה או תפרחת שעושה פלאים ואפילו לא נזקקנו לקומבינה מיוחדת כדי להשיג אותה. מאמצע היום עד סוף הערב לשבת ולראות כדורגל. והעולם? הוא ממילא נוהג בדיוק כמונו ועוצר, אז גם יוצא שלא הפסדנו כלום.

אחרי שעוברים את אמצע הדרך עושים סיכומים. המתחכמים יותר כבר מסמנים את הדבר הגדול הבא שירתק את כולם למסכים (מערכה בדרום, אבל מה מבינים הפסימיסטים הריאליסטים האלה), אבל אלו שחיים את הרגע עדיין לא מצליחים להבין מה לעשות עם הבור שנפער להם בצהריים.

משחק במונדיאל הוא תירוץ טוב להכל: איחור לפגישות, חיתוך מוקדם מארוחה משפחתית, הברזה מפרויקטים והימנעות מעלייה על הכביש המעצבן ביותר בגוש דן, הידוע גם בכינויו נתיבי איילון. אפשר להישאר במזגן - יש משחק וחייבים לראות אותו.

מאתמול שינו את החוקים ונתנו לנו להתמודד לבד עם השקיעה. מה אני אמור לעשות עכשיו? להשקות עציצים? לטפח תחביב? לסרק את הזקן? לגדל שרקן? אי אפשר להתנהג ככה, הלחות של יולי כבר כאן. קצת רחמנות, יהודים.

זה ילך ויחריף. תכף יגיעו ימי מנוחה, שלא נדע, שבהם נוכל במקרה הטוב להיזכר בזווית המצחיקה שקיבלנו במשחק שצולם מתוך חללית רוסית או במקרה הרע בשפיגלר השני שהגיע למונדיאל, וכל מה שנזכור ממנו אלה הצווחות, שהלחיצו אפילו את החתול הכי אדיש בבית.

ואז זה ייגמר ונתרסק למציאות, עם קוזמו קראמר, שהוחתם במכבי חיפה בפינצטה וייחתך ממנה עם קלשון, עם משחקי השליטה הקינקיים בבית"ר ועם הפועל חדרה נגד מכבי פ"ת. איפה זה ואיפה האפליקציה השווה של כאן עם השדרן האנגלי החביב, שמצליח להיות אפילו יותר יפה כשהוא שותק?

אז מה אתם עושים היום ב־15:00? אני פנוי, בלאט.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר