"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

היום
שיתוף כתבה
לא רוצים טקס דתי, אז מה החלופה?

לא רוצים טקס דתי, אז מה החלופה?

עליזה גרשון
, עודכן

על פי המסורת היהודית, חמישה אסונות משמעותיים וגורליים אירעו לעם ישראל בתשעה באב. סיפורם של קמצא ובר קמצא מצוין כסיבהלחורבן ירושלים.סכסוך פרטי בין אנשים הפך אצל חכמינו לעילה המרכזית לחורבן הלאומי - בגלל האחריות הציבורית, שהרי החכמים ישבו שם ושתקו.

השנה החולפת הדגישה את הדיון הנוקב בין ישראל החילונית לישראל המסורתית. ה"הדתה" שלטה: חלק מכחישים את קיומה, ואלה שלוחמים בה ראו אותה בכל מקום - בכיכר העיר, בבתי הספר ובצבא - ולאחרונה, לקראת ט' באב, כשהכריז הפורום החילוני על פתיחת בתי הקפה בתל אביב ביום הצום.

אולם, תשעה באב אינו יום דתי; הוא יום זיכרון לאומי, ציון דרך הרה גורל שחצה את ההיסטוריה של העם ל"לפני" ו"אחרי". מרגע החורבן תמה הריבונות היהודית בארץ ישראל (היא פרפרה עוד שלוש שנים במרד בר כוכבא) והתחדשה לאחר 1,878 שנים. כל מה שקרה לעם מאז - פיזור, גלות, אובדן, השמדה - השורש טמון שם. האם לא ראוי לציין יום כזה ולזכור את לקחיו? האם אינו קשור בגורל כל אחד מאיתנו?

מה שמקבע זיכרוןהוא ריטואל.גם מי שניסח את מועדיה האזרחיים של המדינה, קבע טקסים לאירועים משמעותיים - הצפירה בימי הזיכרון, הדלקת המשואות ביום העצמאות ועוד. כך בחרה ההלכה היהודית את האופן שבו יונצחו ויהדהדו בכל שנה החורבן הגדול והקריעה הלאומית: קריאת מגילת איכה ותענית.

המיית הלב החילונית העכשווית שאינה מוכנה לבחור בדרך ההלכה לציון היום, נאמנה להשקפה עולמה. אדרבה, איזו חלופה מציעים, ומי יישא באחריות לזיכרון הלאומי ההיסטורי באין ריטואל? מהי הדרך שבה תישמר הזהות הייחודית ולא תטושטש, בהיעדר מאפיינים דתיים?

מי שרוצה לוותר על סדר יום שעבר במסורת מדור לדור, מוכרח לשאת באחריות לעיצוב חלופה ולעגן אותה בטקסים ובמנהגים חדשים. היהדות איננה נכס דתי; גם לא ההיסטוריה. כשהיהדות החילונית מתנערת מסממנים דתיים, היא מבטאת את ערכיה, אבל לא יכולה להתנער מאחריותה למציאת חלופה ראויה. אי אפשר להמיר צום ומספד בשגרת יום חולין, מבלי לאבד פיסות זיכרון וזהות.

גם ליהדות החילונית יש חלק בברית הייעוד ובברית הגורל של העם היהודי, בארץ ובתפוצות. מי שרוצה לגלות אחריות על תודעת הזיכרון ולהשפיע על עיצוב הסיפֵּר היהודי, ראוי שלא ינהג כמו החכמים בסיפור קמצא ובר קמצא, אלא יישא בעצמו באחריות לנסוך תוכן חלופי לתוך לוח השנה הלאומי. יציאה נגד הריטואל המסורתי אינה מספיקה.

עליזה גרשון היא מנכ"לית "צו פיוס"

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...