עבר זמנם של שידורי החינם המיותרים

פעם זו היתה מדורת השבט. היום זו עבודה מיותרת שהשבט יכול לעשות ממנה מדורה. לא נשכח עד כמה חיכינו בערגה ובציפייה לספי ריבלין של הליכוד ולשלישיית הגשש החיוור של מפלגת העבודה. איש לא יכחיש עד כמה נצרבו בתודעתנו משפטי אלמוות כמו נאש קונטרול, פרס יחלק את ירושלים, נוער נוער נוער, אשורר שירה לכבוד התורה ועוד ועוד.

המפלגות משקיעות זמן רב והמון כסף, על חשבוננו, מפעילות את טובי המוחות שלהן כדי להעביר את המסרים בחדות תוך הנחיה להיות יצירתיים, זכירים, מיוחדים, חדים, קלילים ועוד. הבמאים מתכננים את הוויז'ואל הנכון, את הטונציה המתאימה, מאפרות נוטלות חופשה מלקוחותיהן הקבועות, צלמים ועורכים מקדישים שעות, קמפיינרים וראשי מטות שוברים את הראש איך לחלק את עוגת הדקות המוקצית להם ובעיקר איך לחלק זמן מסך שוויוני לבכירים ולמנוע חיכוכי אגו. ערוצי הטלוויזיה והרדיו לא מבינים למה להם להפסיד כ־4 מיליון שקלים, בשבועיים של שידורי חינם מיותרים.

וכל זאת למה? כי זה החוק, וכי גם חוק מיותר הוא עדיין חוק. תעמולת הבחירות 2019 מיותרת וצפויה להיות נטולת צפייה. ראוי שתיעלם מן העולם. קוראי שורות אלה נחשפים ממילא בכל יום לסרטוני הבחירות של המפלגות שמתעופפים ברשתות. הטובים שבהם מסוקרים בכלי התקשורת היומית. הסרטונים הפנימיים הללו, ברובם, נעשים בתקציבים נמוכים ויוצרים הד נרחב מספיק, אך בהיותם פריבילגיה הנתונה בידי המפלגות ולא נובעת מהכוונת המחוקק, הם נוצרים לעיתים בתוך דקות, ובזול. נולד רעיון מבריק או מדליק שמעורר התרגשות בצוות האסטרטגי? מקבלים את הסכמת ראש הרשימה, קובעים מרואיין ולוקיישן, מקצים תקציב, מסרקים ומאפרים, שתיים־שלוש חזרות ובתוך שעה־שעתיים התשדיר באוויר ושורף את הרשת.

התשדירים המסודרים לא מוסיפים שום חידוש שאין בסרטונים העצמאיים.

חוץ מבידור חינם להמונים שהופך לשיחת היום - האם התשדירים באמת משפיעים עלינו ביום הבוחר? הפוטנציאל האמיתי של התשדירים הוא בעיקר פוטנציאל נזק, נזק עצמי ונזק ליריב. הכל רגשי בבחירות הללו, לא שכלתני. לכן לפחות מובטחים לנו עוד שבועיים של ריגושים - ללא קשר לשידורי התעמולה הרשמיים, ונקווה שבלי שאף אחד יעבור שוב את הגבול.

הכותב הוא יועץ אסטרטגי, "פאר לוין תקשורת"