"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

הישג לת"א, החמצה להסברה

,עודכן

לצד המחמאות הרבות המגיעות לתל אביב על אירוח מושקע ומוצלח של האירוויזיון, העובדה שתחרות הזמר האירופית לא נערכה בירושלים היא בגדר החמצה. אין ספק שתל אביב מציגה לעולם את פניה היפות של ישראל, ומשדרת חופש, כיף וסובלנות. אבל דווקא בעיתוי הנוכחי, שבו ממשלת ישראל ואינספור פעילים ומתנדבים נאבקים בקריאה עולמית לשלול כל הכרה בירושלים כבירת ישראל, היינו צריכים להשתמש במשאב הדיפלומטי והיחצ"ני הגלום בחגיגת המוזיקה הבינלאומית הגדולה בעולם, ולקבע בתודעה העולמית את מעמדה של ירושלים כבירתנו.

מה קרה מאז הכרזתה של נטע ברזילי בליסבון "בשנה הבאה בירושלים״, ומאז שראש עיריית ירושלים דאז, ניר ברקת, בירך בהתרגשות על המתנה שהביאה הזכייה באירוויזיון לבירת ישראל? לכולם היה ברור שהתחרות צריכה להתקיים בירושלים; אפילו ראש עיריית תל אביב, רון חולדאי, הצהיר ש״אינו מתכוון כלל לארח את האירוע בעיר״.

ובכן, בשורה התחתונה, איגוד השידור האירופי (EBU) הטיל וטו על קיום האירוויזיון בירושלים. ב־1979 וב־1999 ישראל עוד אירחה את התחרות בבירתה, ומעטים העזו לערער על הלגיטימיות של הדבר. אך כיום, בשנת 2019, המצב שונה לחלוטין: ישראל נתונה במאבק דיפלומטי על ירושלים, וזקוקה לכל גרם של חיזוק הסברתי.

החלטת ה־EBU היא מכה למאבק הישראלי נגד רשת אזרחית גלובלית ומתוחכמת של ארגונים ואקטיביסטים, המשפיעים במישרין על סדר היום של ועדות וגופים בינלאומיים. בהשפעתה של רשת אנטי־ישראלית זו, נולד הווטו האירופי על שידור התחרות מירושלים, הנובע מסירובה העיקרי של אירופה להכיר בכל ריבונות ישראלית שהושגה לאחר 1967. בניגוד לרושם שנוצר, הדבר לא נבע מאילוצים לוגיסטיים או אי־עמידה בתנאי מכרז, אלא משיקולים פוליטיים מובהקים.

אסור שהעברת שגרירות ארה"ב ונציגויות נוספות לירושלים תטשטש את העובדה שהעיר עדיין איננה מוכרת בכל העולם כבירתה של מדינת ישראל. תשאלו את אלפי מתנדבי ההסברה הישראלית והדיפלומטים המזיעים לילות כימים כדי להוכיח שישראל ריבונית על שטחיה, ושירושלים היא בירת ישראל האמיתית ולא תל אביב שטופת השמש. עבורם, שידור חי של אירוע מדיה מירושלים ל־200 מיליוני צופים מ־42 מדינות בעידן של חרמות תרבותיים, הוא משאב תדמיתי אדיר - שהוחמץ.

לא, זה לא רק עניין של בידור ובטח לא אכזבה פרטית לירושלמים. מדובר בסוגיה בעלת השלכות דיפלומטיות מרחיקות לכת. העברת התחרות לתל אביב לא רק חתרה ברגע כל כך קריטי תחת המאמץ לבצר את מעמדה של ירושלים, אלא גם העבירה בעקיפין מסר מטריד לעולם - ובעיקר לאירופה: שעם קצת לחץ, אנחנו לא באמת מתעקשים, ומוותרים על זכותנו לירושלים.

שי אטיאס הוא חוקר במרכז בגין־סאדאת ומלמד בביה"ס לתקשורת באוניברסיטת בר־אילן

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר