היום מסתיים קורס טייס 178. בין הבוגרים יצעד ג'. עבור הקהל הישראלי שקרא עליו השבוע בעיתונים הוא הטייס הדרוזי הראשון, עבורי הוא תלמיד אהוב ויקר.
לפני למעלה מ-4 שנים הגעתי לפגוש את התלמידים וההורים של שנת הלימודים הבאה במכינת בני ציון. כמו תמיד, עשיתי סבב שמות ובתי ספר. עד אותו יום לא היו תלמידים דרוזים במכינה, ואיני יודע כמה תלמידים דרוזים היו בכלל במכינות קדם צבאיות. יובל, ראש המכינה, חשב שאין מה להתרגש מזה. הוא האמין בו, החניך מתאים והוא יצליח, אמר. אודה ואבוש: אני חששתי לשלומו ולהצלחתו.
כמי שהיה מורה לתנ"ך במכינה, וכמי שתלמידי המכינה באו לסעודות שבת בביתנו והיו שותפים לתפילות במועדים וביום הכיפורים, לא ידעתי כיצד ישתלב בחור דרוזי בסלט הזה: מכינה מעורבת, דתיים מסורתיים וחילונים ופתאום גם דרוזי. איך הוא ישתלב בתפילות? בסעודות? בדברי התורה? כיצד ישתלב במקום בו הזהות היהודית היא מרכיב מרכזי?
דיברתי עם אביו, איש מלא קסם וכריזמה, איש חם ומכניס אורחים. אחר כך דברתי עם ג' - ונרגעתי. משהו בשקט שלו ובדרך ההתנהלות שלו סימנו כי הוא יודע בדיוק מה הוא עושה, עם מה הוא עתיד להתמודד וכיצד יעשה זאת. כיתר מוריו וחבריו גם אני נשבתי בקסמו. ג' הוא בחור נפלא שבולט בצניעותו. זה משפט מוזר לומר בולט בצניעותו אבל לגביו הוא נכון ואמיתי.
לאורך השנה התרשמתי מחריפות מחשבתו. בלימודי התנ"ך הוא תמיד נתן זווית מחשבה מיוחדת, במד"סים, כך ספרו לי, היה תמיד מהמובילים. תמיד היה נכון להושיט יד ולעזור למי שנצרך לכך. בסעודות השבת בביתנו ובלילות חמישי יצא לי להכירו מעט יותר ולשמוע ממנו על המורשת הייחודית ממנה בא, על תנועת הנוער בה הדריך, על חלומותיו ועל משפחתו.
לאחר סיום לימודיו והתנדבותו לקורס, בקושי הצלחנו להיות בקשר. ווטסאפים בימי שישי, מדי פעם פגישות מחזור ושיחות חטופות. היינו ביחד בימים שמחים ולצערי נסעתי עם ג' ועם מיטב ומאי גם ללוויות של הרוגי אסון נחל צפית.
באחת השנים כשהגעתי לעבור לפני התיבה ביום הכיפורים במכינה, הופתעתי לראות שם את ג' שהגיע בזמן חופשתו מהקורס. בצניעותו, הוא ניגש אלי ואמר לי שהוא לא שותף לתפילות - אבל אוהב מאד את החברות והחברים ואוהב מאד להשתתף בשיעורים המיוחדים ביום כיפור במכינה. לפני תפילת נעילה בזמן שדרשתי, הוא ישב בקהל החברים. כדרכו - צנוע ועניו, קשוב ומדויק. התבוננתי בו וראיתי כמה יש לי ללמוד ממנו.
קשה מאד להיות פורץ דרך. כאשר ג' יעלה למסוק יעלה עמו משקל כבד של 142 אלף מבני עדתו בישראל. עבור רבים מאד מהם ג' הוא מופת וכוכב צפון להמשך הדרך, להשתלבות במדינת ישראל וליכולת להגיע לכל מקום.
חקיקת חוק הלאום יצרה משבר עם בני העדה הדרוזית, שזכאים בדין להיות אזרחים שווים לחלוטין במדינת ישראל. הם שווים בחובות (הם משרתים הרבה יותר מאוכלוסיות אחרות בישראל) ולצערי לא תמיד שווים בזכויות.
זהו לא חוכמה לשמוח לשילוב של משהו בצבא בלבד. אני אשמח כאשר בני העדה ישולבו בהייטק ובתעשייה, יובילו ברפואה ובאוניברסיטה וישתלבו בהנהגת המדינה - לא כנציגי העדה אלא כאזרחים שווים שיש לנו הרבה מאד מה ללמוד מהם. אני אשמח כאשר טייס דרוזי לא יהיה כותרת בעיתון, כאשר ימונה מדען ראשי דרוזי לרשות החדשנות.
היום ניסע לחצרים להשתתף בשמחתו של ג' עם סיום קורס הטייס. נשמח שם גם בשמחתו של ר' בנו של חברי הטוב גלעד, ונכדו של ראש הממשלה לשעבר, אריאל שרון ז"ל. אני מקווה שג' יהיה פורץ דרך לא רק בצבא, אני מקווה כי בעתיד נראה אותו ואת חבריו שותפים להנהגת המדינה. אני בטוח שסיום הקורס וקבלת הדרגות הם הצעד הראשון במסכת חיים ארוכה שעוד נכונו לו.
ולמי ששאל: לא, גוזל זה לא שמו הפרטי - סתם יצא שזה ג'.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו