"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

זו לא התרבות אלא ההפקרה

,עודכן

בתחילת 2019 נרצחו קרוב ל־80 אזרחים ערבים בתקריות פשיעה ואלימות. על 80 נרצחים יהודים לא היו עוברים כאן בשתיקה, כפי שקורה ביחס לנרצחים ערבים. רק הפגנות ענק הביאו סוף־סוף להתייחסות של גורמי השלטון והאכיפה.

אל תגידו שזה עניין תרבותי. כ־75 אחוזים ממקרי הרצח השנה בוצעו בנשק חם. הנשק מגיע מארגוני פשיעה, לא מ"נוהג תרבותי". מבקר המדינה הקודם, יוסף שפירא, קבע ב־2018 כי גורמי הביטחון כשלו לחלוטין במניעת הפצה ושימוש בנשק בחברה הערבית. גם ירי בחתונות, מנהג מסוכן שראוי שיעבור מן העולם, נעשה בנשק שהושג מארגוני פשע. ולכן אנו מאשימים את המדינה: עצרו את ארגוני הפשע, ואקדחים לא יסתובבו ברחובות.

רוב מוחלט בציבור הערבי סולד מהאלימות ומהפשיעה. אני פוגש אזרחים שעד לפני עשור לא הכירו פשע ביישוב שלהם, והיום מפחדים ללכת ברגל למכולת ברחוב ליד. בהפגנות האחרונות צעדו עשרות אלפים, מכל פלגי החברה, כנגד הפשע.

אז מדוע העבריינות פורחת? הפשיעה משגשגת היכן שהמדינה מפקירה. איפה שמפלים ערבים בקבלת משכנתאות למשל (רק כ־2 אחוזים מהמשכנתאות ניתנות לערבים, המהווים כ־20 אחוזים מהאוכלוסייה), שם יפרח שוק אפור של הלוואות הנשלט בידי ארגוני פשע; היכן שאין מענה משטרתי, יפרחו עסקי הפרוטקשן; איפה שאין מסגרות חינוך, פנאי ותעסוקה לנוער ולצעירים, שם יפרחו חלופות מפוקפקות. מי שרוצה למנוע פשיעה בטווח הארוך, צריך להניח תשתיות כלכליות, חברתיות וחינוכיות. ולא רק כדי למנוע פשיעה, אלא משום שמדובר באזרחי המדינה.

ב"ועדת אור" שהוקמה בעקבות אירועי 2000, נקבע כי במשטרה יש "תרבות עוינת" כלפי האזרחים הערבים. שיעורי פענוח הפשעים נגד ערבים נמוכים במיוחד; מתחילת השנה הוגשו כתבי אישום רק על 30 אחוזים ממקרי הרצח בחברה הערבית לעומת 58 אחוזים בציבור היהודי. כך, כל אזרח ערבי יודע שהגשת תלונה במשטרה לא תגן עליו במקרה הטוב, ועשויה להפוך אותו למטרה במקרה הרע.

ההסתה וההערות הגזעניות שהשמיעו נתניהו וארדן לא פעם רק מחזקות את התחושה בקרב האזרחים הערבים שהמדינה כלל אינה מעוניינת ברווחתם ובשחרורם מהאלימות ומהפשיעה, ואולי אף מעוניינת במצב הקיים כדי לעקר את מאבקם נגד האפליה הגזענית ולמען שוויון זכויות.

אז כן, אנו מאשימים את המדינה ביחס עוין ובהיעדר אכיפה. עצירת הפשיעה והאלימות אינה אינטרס ערבי בלבד אלא אינטרס של החברה כולה. מי שחושב שהפשיעה תישאר מוגבלת לחברה הערבית ולא תגיע גם אליו, טועה. האזרחים הערבים הם חלק מהחברה שלנו; כאשר הם נפגעים, נפגעת החברה כולה. מיגור הפשע והאלימות מחייב אפוא מאבק ערבי־יהודי משותף שידרוש מממשלת ישראל ומהמשטרה למלא את חובותיהן כלפי כלל אזרחיה, ערבים ויהודים כאחד.

עופר כסיף הוא חבר כנסת מטעם חד"ש בסיעת הרשימה המשותפת

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר