"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

מפלגה עם שבעה נעלמים

,עודכן



לאחרונה חל שינוי בגרפיקה של מפת הגושים בסקרים המתפרסמים בתקשורת. לא עוד "גוש ימין־חרדים" מול "גוש מרכז־שמאל עם ישראל ביתנו". מעתה מפת הגושים המתפרסמת כוללת ימין (ליכוד־חרדים־ימינה) מול שמאל־מרכז (כחול לבן־עבודה־מרצ־גשר), ושתי גשושיות עצמאיות: הרשימה המשותפת - וישראל ביתנו.



התנאים שנוצרו מבהירים עד כמה ישראל ביתנו היא, על פי הסקרים, מפלגה עם שבעה נעלמים. או ליתר דיוק, מפלגה עם נעלם אחד גדול - כפול שבע. ממפלגה בעלת זיהוי אידיאולוגי פחות או יותר מוכר, הפכה ישראל ביתנו למפלגה שמיקומה הפוליטי לא נודע. מי שמשלשל פתק שלה בקלפי, שם את קולו על קרן הצבי.



לפני מועד א' נתפסה וגם הכריזה על עצמה כחלק אינטגרלי מקואליציה בראשות נתניהו - אך לא עשתה זאת. במועד ב' הקפיד ליברמן למצב את המפלגה איפשהו בין הגושים - אך בסוף לא חבר לאף אחד מהם. כעת, כשאינו פוסל ישיבה עם מרצ ולעומת זאת פוסל ישיבה עם הסיעות החרדיות, דבריו יכולים להתפרש כנטייה מובהקת לגוש מרכז־שמאל.



מצביעי ימין, מצביעי שמאל, וגם מי שסוגיות דת ומדינה חשובים להם - יטעו אם יצביעו לישראל ביתנו על בסיס השערה לגבי זהותה האידיאולוגית. כי כאמור, זו מפלגה עם נעלם.



רשימת המפלגה היא ההוכחה הטובה ביותר. בזמנו, עו"ד דודו רותם ז"ל, ששימש יו"ר ועדת חוקה מטעם סיעת ישראל ביתנו, הגה, יזם וקידם את מתווה חוק הגיוס. כתושב אפרת ויועץ משפטי לשעבר של מועצת יש"ע, רותם היה בעל אג'נדה ברורה וחדה, ובמפלגה זוכרים ומרבים להזכיר אותו לטובה.



מה היה טבעי יותר מבחינת ליברמן, מלשלב ברשימת ישראל ביתנו מועמד דתי־לאומי, בגוון האידיאולוגי של דוד רותם? מדוע, במציאות הפוליטית הנוכחית, כשכל המפלגות מחזרות אחרי הקול הדתי־לאומי, ישראל ביתנו מוותרת על חובשי כיפות סרוגות? זו תועלת כפולה: גם יביא קולות מהמגזר וגם יטהר את המפלגה מהתדמית האנטי־דתית שנוצרה לה. כל ניסיונותיו של ליברמן להסביר כי אין בעיה עם הציונות הדתית, אלא רק עם הפלג הרדיקלי שבה, נועדו לכישלון - כל עוד הרכב רשימתו מוכיח את ההפך.



הסיבה פשוטה. ליברמן מבקש להכניס לכנסת סיעה ממושמעת וצייתנית, שחבריה יהיו מוכנים לשינוי מסלול ברגע שיידרש מהם. מועמד דעתני עם עמוד שדרה אידיאולוגי מהמגזר הסרוג עשוי להמרות את פי המנהיג ולסרב לתפנית קפריזית שיכולה לבוא בכל רגע.



כי לישראל ביתנו אין מנגנון מפלגתי שמסוגל להשפיע על הנהגת המפלגה או לקיים שיג ושיח איתה. אין גם גוף מסוג מועצת חכמי התורה שאמנם אינו דמוקרטי, אבל לכל הפחות מורכב ממספר משתתפים. אין מחנות בסיעה שימשכו ברגע הקובע לכיוון זה או אחר. יו"ר המפלגה הוא הסמכות האולטימטיבית. הוא יקבע והוא ינווט, ומצביע ישראל ביתנו עשוי למצוא את המפלגה בכנסת הבאה בקואליציה עם עבודה־מרצ, בקואליציה עם הסיעות החרדיות וחוזר חלילה. אין לו שום דרך לדעת. הוא מצביע למפלגת חור שחור.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר