"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

דרך שלישית לפוליטיקה הערבית

,עודכן

חרף טענותיהם המבוססות והנוקבות של ערביי ישראל לחוסר שוויון פוליטי, הם מעדיפים ברובם המוחלט להיות חלק ממדינת ישראל. דור המנהיגים הפוליטיים הנוכחי של ערביי ישראל ניהל כפילות זהותית מנוסחת להפליא, אך חסרת הישגים פוליטיים משמעותיים בפועל. ברמה ההצהרתית הם ראו את עצמם פלשתינים לכל דבר ועניין, אך בפועל נאבקו להשגת שוויון זכויות מלא במדינת ישראל הדמוקרטית. שניות זו אפיינה את מנהיגי ערביי ישראל לאורך השנים. הם נעו בין התייחסות לישראל כ"ישות הכיבוש" לבין דרישה לשוויון זכויות בה. כך, לדוגמה, ראו רבים מערביי המשולש את עצמם פלשתינים, אך התנגדו נחרצות לרעיונות הפוליטיים לצרפם לרש"פ בכל הסדר עתידי.

על ערביי ישראל לשאול עצמם ביושר: מה הרוויחו מהרשימה המשותפת? עד כמה קידמה אסטרטגיה זו את האינטרסים שלהם ואת השתלבותם האזרחית? ברור כי הרשימה המשותפת אינה קבוצה הומוגנית וטבעית מבחינה רעיונית. זהו קונגלומרט חסר דבק שהישגיו הצהרתיים בעיקרם. החזית הערבית המאוחדת והסגנון הפוליטי המתלהם של חבריה הזינו ישירות את חשש המפלגות היהודיות־ציוניות מתלות פוליטית בקול הערבי.

ברור כי ערביי ישראל לא תמכו ברשימה המשותפת מתוך הערצה למנהיגיה הפוליטיים, אלא כתגובה להתרסות הפוליטיות נגדם ולשימוש הציני בהם לצרכים אלקטורליים. אך גישת הפנים הכפולות של הפוליטיקה הערבית הנוכחית מיצתה עצמה, והגיעה השעה לפרגמטיות ולאפקטיביות.

ציפייה זו למנהיגות ערבית חדשה שתזכה לתמיכה רחבה, מחייבת גם את הרוב היהודי בישראל לבנות הסדרים מקובלים עם המיעוט הערבי, שיאפשרו חיים משותפים דה פקטו. הפוליטיקאים בישראל יצטרכו לחדול מהשימוש הרטורי בערביי ישראל לצרכים אלקטורליים. לא סיסמת ישראל ביתנו "בלי נאמנות - אין אזרחות", ולא "הערבים נוהרים לקלפיות" של הליכוד.

הדור הצעיר בקרב ערביי ישראל, הדור הרביעי הצומח, הוא פרגמטי. הוא משחק כדורגל בנבחרת ישראל, מסתער על מוסדות ההשכלה הגבוהה, משרת במקצועות נכספים כמו רפואה בבתי החולים, בהיי־טק ובמשרות ציבוריות, בונה את המדינה ונהנה מהמרחב העסקי שלה ומשתלב במעמד הבינוני. זהו דור ישראלי יותר, דור שלא יתמקם בתווך בין מדינת ישראל לבין הרשות הפלשתינית.

בפתח שנתה ה־73, כשמדינת ישראל עומדת בפני אתגרים אזוריים וכלכליים גדולים, נראה כי הגיע הזמן להקמת תנועה חברתית ערבית־יהודית משותפת, שתהיה הבסיס לצמיחת פוליטיקה ערבית־יהודית חדשה. תנועה שתפעל לקידום השתלבות ודו־קיום בפועל, הרחק מהפופוליזם ומהציניות שמאפיינים את הפוליטיקה הישנה.

ממשלת האחדות הלאומית המתגבשת צריכה לראות בהשתלבות ערביי ישראל משימה לאומית חיונית. תפקיד השר הערבי המיועד בממשלת ישראל הבאה יהיה לעודד את מקדמי האינטגרציה דה פקטו בקרב הדור הרביעי של ערביי המדינה. דור רביעי זה, שגדל כישראלי, הוא גם דור גלובלי ופתוח לרעיון פוליטי חדש. לא עוד בחירה בין החרמת בחירות או רשימה משותפת, אלא דרך שלישית של פרגמטיזם ופלורליזם. דור שלא יתגעגע למופעי ההתגרות של חנין זועבי על סיפור המרמרה, וגם לא לברברת הפוליטית ולנאומי הסרק של הגוורדיה הפוליטית הישנה.

ד"ר ענאן ווהבי מלמד מדעי המדינה באוניברסיטת חיפה

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר