היוונים החדשים: האנטישמיות בארה"ב מחייבת את ישראל להתערב

האפליה האנטישמית אצל חלק מהאליטה האמריקנית נגד יהודים חוזרת • בהיעדר הנהגה שמסוגלת להתמודד עם השנאה, על ישראל למלא את תפקיד המכבים עבור אחינו מעבר לים

לאחרונה התראיין ראש הממשלה בנימין נתניהו למייקל דוראן, עמית מחקר בכיר במכון האדסון - מכון מחקר שמרני ופרו־ישראלי בוושינגטון. דוראן שאל את אורחו על הנאום שנשא בפני שני בתי הקונגרס ב־2015, ובו טען כי תוכנית הדגל של הנשיא אובאמה - הסכם הגרעין עם איראן - מהווה איום קיומי על ישראל ומדינות האזור.  

היום החרמות הם על רקע פוליטי. מצעד משותף ליהודים ולנוצרים בניו יורק, לציון חג ההודיה וחנוכה // צילום ארכיון: אי.פי

רבים בארה"ב ובעולם רואים בנאום ההוא אירוע מכונן שהעלה את ישראל למעמד של מעצמה אזורית וקירב את השלום בינה לבין מדינות ערב באזור המפרץ הפרסי. דוראן ביקש מנתניהו לפרט לגבי האפקט שהיה לנאום יהודי ארה"ב, וציין כי התרשם שחלקם נבהלו ממנו מאוד. בין היתר ציטט המראיין חבר יהודי שאמר לו אז: "אלפיים שנות היסטוריה לימדו אותנו שלא כדאי לך להתעמת עם מלכים".

במובנים מסוימים, התשובה של נתניהו היתה פחות חשובה מהשאלה עצמה, זאת משום שהשאלה חושפת אמת קשה. הביטחון העצמי שאפיין את יהדות ארה"ב בשבעים השנים האחרונות הולך ונעלם כאשר האנטישמיות בחברה האמריקנית נותנת את אותותיה כפי שלא עשתה מאז שנות החמישים.

עד לאותו עשור במאה הקודמת, באה לידי ביטוי האנטישמיות האמריקנית באמצעות חרמות מצד האליטות. על היהודים נאסר להשתייך למועדוני חברים ולהימנות עם משרדי עורכי דין ובנקים יוקרתיים, היה "נומרוס קלאזוס" שהגביל את מספר הסטודנטים היהודים באוניברסיטאות היוקרתיות ועוד. סביב אמצע שנות החמישים, עם חשיפת ממדי השואה, פתחו חברי האליטה האמריקנית הפרוטסטנטית את מרבית השערים לחברה הגבוהה עבור היהודים, ותור הזהב של יהדות ארה"ב החל.

אבל התקופה היפה כבר מאחורינו. האליטה החדשה - הפרוגרסיבית - מחזירה את החרמות, ואם בעבר אלו היו על רקע דתי, כיום הם על רקע פוליטי. 

הבוז נמצא בפרטים הקטנים

בשבוע שעבר התפרסם בכתב העת האינטרנטי "טאבלט" סיפורן של יהודיות בלוס אנג'לס שמצאו עצמן מוחרמות ומסולקות מדף פייסבוק אקסקלוסיבי וסודי של נשים בשם Girls Night Out. הדף, על 30 אלף חברותיו, פועל כמועדון חברות אליטיסטי. חברותיו נחשפות להזדמנויות עסקיות ואישיות יקרות ערך, במיוחד בזמן קורונה, וכפי שהוסבר בכתבה, "הדף מציע הזדמנויות תעסוקה בעלות ערך רב עבור אוכלוסיית העצמאים הגדולה בלוס אנג'לס".

בסוף אוגוסט, כאשר במהלך המחאות של Black Lives Matter הוצתו מרכזים מסחריים בלוס אנג'לס, הפכו מנהלי הדף תמיכה בארגון למדיניות רשמית. כשכמה חברות יהודיות העלו פוסטים ובהם טענו לאופי אנטישמי בחלק מההפגנות, הבהירה מנהלת הדף כי עליהן לעבור מבחן לקמוס כדי להישאר חברות. רק יהודיות המכירות "בכיבוש פלשתין" רצויות, הסבירה, ומייד סולקה מהדף כל יהודייה שמחתה על המדיניות האנטישמית החדשה. 

רק לאחר שלושה חודשים של מחאות חוזרות ונשנות של חלק מהיהודיות שסולקו, החליטה מקימת הדף לפעול. היא סילקה את המנהלות האנטישמיות - לרבות היהודייה האנטי־ציונית - והחזירה את היהודיות שסולקו. אלו שמצאו עצמן בחוץ הקימו דף פייסבוק חדש. 

התנהלותה של מנהלת העמוד מוכיחה שניתן להילחם ולנצח במאבקים נגד אנטישמיות. אבל הסיפור מעיד על הכוח המשמעותי מאוד שיש לאליטה האנטישמית החדשה בשמאל. הרי לקח שלושה חודשים לשכנע את מייסדת הדף שאנטישמיות איננה לגיטימית. החרמות על יהודים שאינם מוכנים להצדיע לדגל האנטי־ציוני כבר אינם מוגבלים לקמפוסים. חרמות מופעלים מכל עבר - בעולם האמנות, בפייסבוק, בעולם העסקים ובכלל.

והאנטישמיות הפרוגרסיבית לא מתייחסת רק לישראל. היא גם מאופיינת על ידי ביטויי בוז וסלידה למנהגים יהודיים. למשל, חנוכה.

בשבוע שעבר התפרסם מאמר ב"ניו יורק טיימס" תחת הכותרת "הצביעות של חנוכה". המאמר נכתב על ידי אישה לא יהודייה, שאמה קתולית ואביה יהודי מתבולל. היא סיפרה שבילדותה הדליקה נרות שהוריה שמו לצד עץ האשוח וגם שיחקה עם סביבונים בכנסייה, אבל כיום אינה מדליקה חנוכייה.

על פניו, מדובר בסיפור חסר כל עניין, אבל שיקול הדעת של ה"טיימס" - עיתון הדגל של האליטה הפרוגרסיבית - הוא הסיפור. לא בכדי היה חשוב לעיתון לפרסם את המאמר, משום שמדובר בביטוי מזוקק של הבוז שהאליטה הפרוגרסיבית מעוניינת להפיץ כלפי היהדות. הרי צבוע לחגוג חנוכה. ואם לא די בכך, לפני שנתיים, ממש צמוד לחנוכה, מצאו לנכון עורכי ה"טיימס" לפרסם מאמר שפירט עד כמה תפוחי אדמה מטוגנים מזיקים לבריאות. 

קיום מתוך התנגדות

ההנהגה היהודית האמריקנית פושטת את הרגל לנוכח האנטישמיות של האליטה החדשה. ולראיה, לפני כמה שבועות שיגר יו"ר ועידת נשיאי הארגונים היהודיים האמריקניים הגדולים, וויליאם דארוף, מכתב לראשי הארגונים, וביקש מהם לאמץ את ההגדרה של אנטישמיות שפורסמה על ידי האגודה הבינלאומית לזכר השואה. ההגדרה, לרבות הדוגמאות לביטויי אנטישמיות הכוללות בין השאר אנטי־ציונות, אומצה זה מכבר על ידי עשרות ממשלות מגרמניה ועד ארגנטינה. 

אחד הארגונים בוועידת הנשיאים - ידידי שלום עכשיו - סירב לאמץ את ההגדרה ואף פירט את נסיבות החלטתו במכתב גלוי לדארוף. בתקופת תור הזהב, יו"ר ועידת הנשיאים היה מגיב למעשה שכזה בסילוק ידידי שלום עכשיו מהוועידה. הרי לא ייתכן שארגון הגג של יהודי ארה"ב לא יהיה מסוגל להסכים שפסילת זכות קיומה של המדינה היהודית איננה בהכרח מעשה אנטישמי. אבל כיום המצב שונה. 

דארוף הגיב למכתב ידידי שלום עכשיו בקביעה שלכל ארגון החבר בוועידה מותר לפעול כראות נפשו. וזה מביא אותנו לתשובת נתניהו לשאלת דוראן על התגובה המפוחדת של יהודי ארה"ב לנאומו בפני הקונגרס. רה"מ השיב כי הוא פוסל את הקביעה שאסור ליהודים להתעמת עם המלך.

"ההיסטוריה היהודית איננה בת 2,000 שנה", הסביר, "ההיסטוריה היהודית חוזרת כמעט 4,000 שנה אחורה. בשבוע הבא אנו מציינים אירוע אחד - רק דוגמה אחת של התנגדות למלכים שאילולא התרחש, לא היינו כאן היום. שמו חנוכה".

ללא מרד המכבים נגד אנטיוכוס והאימפריה היוונית, אמר נתניהו, לא היתה יהדות, וגם לא היתה נצרות. כיום, כאשר חוזרת האפליה האנטישמית אצל חלק מהאליטה האמריקנית נגד היהודים, ובהיעדר הנהגה שמסוגלת להתמודד עם השנאה, על ישראל למלא את התפקיד של המכבים עבור אחינו מעבר ים. כפי שהיהדות לא היתה שורדת אם המכבים לא היו מסלקים את פסלי זאוס מבית המקדש, יהדות ארה"ב לא תשרוד אם מנהיגיה ישלימו עם מצב שבו ציונות היא מילה מגונה בחוגים הגבוהים של החברה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו