יום הזיכרון הבינלאומי לשואה הוא יום שבו מנהיגים, קהילות ואנשים בכל רחבי העולם מחזקים את מחויבותם לכבד את קורבנות השעה החשוכה ביותר של האנושות. עם זאת, בזמן שהעולם כולו מרכין ראש להנצחת השואה, הוא זוכר לעיתים קרובות למדי את אלו שנספו כקולקטיב אחיד. 27 בינואר מציין את שחרור אושוויץ, הסמל האולטימטיבי של האימה הנאצית. עם זאת, לא כל קורבנות השואה נשלחו למחנות ריכוז, רחוק מכך. עכשיו, יותר מתמיד, הגיע הזמן לספר את הסיפור של השואה כולה.
מאחורי המספר המפלצתי "שישה מיליון נרצחים" עומדים שישה מיליון סיפורי חיים ייחודיים, כל אחד הוא עולם ומלואו. לזכור את השואה פירושו לזכור כל אחד ואחת מהם בפני עצמם. אנו מחויבים לספר כמה שיותר מהסיפורים שלהם. למרבה הצער, רבים מדי נותרו עלומים.
כנראה אין סיפור נשכח ומושכח יותר מהטבח בבאבי יאר. ימים ספורים לאחר כיבוש קייב בספטמבר 1941, הורו הנאצים לכנס את יהודי העיר. במשך יומיים הם הוצעדו אל גיא ההריגה בבאבי יאר הסמוכה, שם נורו למוות באכזריות 33,771 איש ואישה, זקנים, ילדים וטף. עד סוף המלחמה חוליות המוות של הנאצים רצחו במקום כ־100 אלף איש, כולל אוקראינים, צוענים ואחרים. בטבח בבאבי יאר הושמדה הקהילה היהודית בקייב. יהודי ריגה, מינסק, וילנה ומקומות אחרים נתקלו באותו גורל טרגי - ונרצחו בבורות ההריגה סמוך לביתם. כמיליון וחצי יהודים נרצחו בשיטה זו.
רק פרק מרכזי זה ב"פתרון הסופי" של הנאצים נותר ברובו בלתי ידוע. כפי שלמדתי מניסיון אישי מר, המשטר הסובייטי שלאחר מלחמת העולם השנייה עשה כל שניתן על מנת לדכא את הזהות היהודית ולמחוק את השואה מהזיכרון הקולקטיבי שלנו.
תפיסת העולם הסובייטית דחתה השתייכות לאומית, אתנית או דתית. ככאלה, הם תיארו את באבי יאר כפשע נגד העם הסובייטי וקברו - פיזית - את האמת על ידי בניית כבישים מהירים, דיור ואפילו אצטדיון מעל לקבר האחים הגדול ביותר באירופה. הם אפילו ניסו להפוך אותו לאתר פסולת עירוני.
אף על פי שאוקראינה העצמאית מנסה לתקן את חוסר הצדק הזה, באבי יאר ממשיך לחמוק מהנרטיב ההיסטורי. סקר שנעשה לאחרונה לקראת כנס אקדמי שיזם המרכז הבינתחומי בנושא, מצא שרק שליש מהישראלים בני 29-18 יודעים שהטבח התרחש בזמן השואה, בו בזמן ש־75 אחוזים מכלל המשיבים בישראל השיבו כי הם מרגישים שזיכרון השואה הולך ודועך.
עכשיו זה הזמן לתקן את האיזון. הזמן הולך ואוזל, והנצחת זיכרון השואה הופכת מאתגרת יותר ויותר. אלה ששרדו, העדים לרוע שאין שני לו, הולכים ומתמעטים. לשמחתי, כבר נעשים מאמצים משמעותיים להבטיח כי קורבנות באבי יאר ובורות ההריגה לאורך מזרח אירופה יוטמעו היטב בהיסטוריה.
במרכז להנצחת השואה בבאבי יאר, שם אני מכהן בגאווה כיו"ר המועצה המייעצת, לא רק מפתחים בימים אלה מוזיאון ברמה עולמית, אלא כבר מתקיימים פרויקטים של מחקר היסטורי וחינוך חיוניים. שמות חדשים של קורבנות נחשפו ופרטים על חייהם שוחזרו. התגלו סיפורים שלא נודעו בעבר על אוקראינים שהצילו את שכניהם היהודים. עולם נשכח, אפוף חשיכה, רואה אור שוב.
יום הזיכרון הבינלאומי לשואה הוא הזדמנות מצוינת לשקול כיצד אנו זוכרים את ההידרדרות הבלתי נתפסת של האנושות לרוע. ברחבי העולם אנו מתחייבים "לעולם לא עוד", ואנחנו מתכוונים לכך. עם זאת, אם אנו באמת רוצים לשמור על זיכרון השואה בחיים, עלינו לפני כן להכיר את ההיסטוריה שלנו. זה מתחיל בהבנה שהשואה לא החלה והסתיימה באושוויץ. יש אינספור סיפורי שואה שאפשר לספר. עכשיו זה הזמן לשמור עליהם ולספר אותם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו