שש (שקל) אחרי המלחמה

גם במדינה שבה יוצאים למימון המונים על כל דבר שזז, הקמפיין שהושק השבוע הוא מחזה חריג: המועצה האזורית שדות נגב מבקשת לגייס מהציבור 32 מיליון שקלים. ראש המועצה זה יותר מעשור, תמיר עידאן, מבהיר שהכסף מיועד לרשימה מדויקת של צרכים, הכוללת ציוד לכיתות הכוננות, סיוע בפינוי ואירוח תושבים וסיוע למערכת החינוך.מייד בפתיחת המלחמה זיהו האזרחים את הוואקום. עשרות אלפי חיילים ומילואימניקים נקראו לדגל מבלי שהועמדו לרשותם אמצעי תחבורה. מאות אלפי חיילים התאמנו בשטחי הכינוס,כשהחברה האזרחית דואגת להםלכל סוג של ציוד, מתחתונים וסנדוויץ' ועד אפוד קרמי. מאות אלפי אזרחים שברחו או פונו מבתיהם נקלטו בערים, ביישובים ובקהילות מתוך יוזמה אישית ומקומית של הקולטים, ללא מעורבות ממשלתית (לצד הקליטה החשובה במלונות).

הרבה לפני שהאוצר הצהיר על תקציב מיוחד למשפחות מפונות, גויסה כמות אינסופית של תרומות ביגוד, ריהוט, מכשירי חשמל וציוד רפואי. מתחם טיפולי לניצולי מסיבת הנובה הוקם בן־לילה בהתבסס על מתנדבים ותורמים. גדודי מתנדבים צובאים על החקלאות, וגדודי אמנים, מוזיקאים, בדרנים, מטפלים וכוכבי ילדים עושים את דרכם בהתנדבות בין קהילות העוטף המפוזרות בארץ כדי לנסות להקל לרגע את המצוקה והכאב. החברה האזרחית בעורף לא חיכתה לממשלה, ועשתה כל מאמץ כדי לענות בעצמה על הצרכים הדחופים בשטח.זה לא קרה רק כי הממשלה שלנו כושלת. זה קרה כי מערכת ממשלתית, מטבעה, היא איטית יותר, דינאמית פחות ובעלת יכולת נמוכה יותר להתאים את עצמה בתוך שעות למציאות החדשה. היא צריכה לקיים ישיבות ולהוציא מכרזים ולאשר את התקציב, וכמובן לשלם משכורות לכל בעלי התפקידים בדרך. היא צריכה להתחשב בתקנים, בביטוח, בטפסים, באישורים, וממילא המענה שלה יותר גורף ופחות מותאם אישית. האיטיות של הממשלה מול הדינאמיות של החברה האזרחית היא לא באג - היא פיצ'ר.ערב המלחמה עסקנו רבות בשאלה מי נמצא מתחת לאלונקה, ורק בדבר אחד כמעט לא דנו: בגודל האלונקה.

המגזר הציבוריבישראל מנופח כבר שנים; רק הוצאות השכר של עובדיו מגיעות לכמחצית מתקציב המדינה. אך הבעיה איננה התשלום הגבוה, אלא התגמול הנמוך. ממוצע המס על שכר בישראל – קצת פחות מ־25% – איננו גבוה במיוחד ביחס לשאר מדינות ה־OECD, אבל הוא נתפס כגבוה בציבור בגלל שאיכות החינוך, הרווחה, התחבורה, הדיור ורמת החיים דורשים מאיתנו להוציא מכיסנו כסף רב נוסף על כך. מדינה שנוטלת את האחריות על מבחר גדול של תחומי החיים, עובדת רק כשהיא הולכת יד ביד עם אמון גבוה של הציבור בממשלה, הכולל אמון שהכסף הזה יתועל לטובת העלאת רמת החיים של כלל האזרחים. אמון הציבור בממשלה עמד בשנת 2022, על פי המחקר המסורתי של המכון הישראלי לדמוקרטיה, על 24%, וסביר להניח שחלה מאז ירידה.סכומי העתק שגויסובשבועות הראשונים של המלחמה הבהירו יותר מכל סקר את דעת הקהל הישראלית: אנחנו לא סומכים על הממשלה שהיא תנהל את הכסף שלנו ביעילות.

מדינה שנוטלת את האחריות על מבחר גדול של תחומי החיים, עובדת רק כשהיא הולכת יד ביד עם אמון גבוה של הציבור בממשלה. אמון הציבור בממשלה עמד בשנת 2022, על פי המחקר המסורתי של המכון הישראלי לדמוקרטיה, על 24%

מקובל לחלק את הדיון הזה בין ימין לשמאל כלכלי, אך זו טעות, ודווקא המלחמה הבהירה עד כמה האינטרס הציבורי הוא חד־משמעי ומשותף: ניצול מרבי של המשאבים העומדים לרשותנו, בצורה הטובה ביותר, עבור מגוון הצרכים הגדול ביותר.

אם השבועיים הראשונים של המלחמה הראו שהציבור לא סומך על הממשלה שתפעל במהירות וביעילות בטווח הקצר - גיוס ההמונים של סכום שהוא עשירית הפרומיל של תקציב המדינה מראה שגם בטווח היותר ארוך אנחנו מעדיפים לא לחכות שהמערכת הכבדה והמסורבלת תיענה לצורכי השטח. ואם כך הם פני הדברים, אין סיבה שהמערכת הציבורית שלנו לא תשאף להקיף פחות תחומים, ותשאיר כסף רב יותר בידי האזרחים.