רק לא עסקה בשלבים

הידיעה ריצדה ביום שני בלילה בחדשות 12: שחרור 70-50 חטופים כנגד אסירים פלשתינים הכלואים בישראל, וחמישה ימי הפוגה בקרבות. במענה לכך מוצגת כאן קריאת SOS אל בנימין נתניהו: תשיב לחמאס ב"לא" רבתי. אין על מה לדבר.

נכון, קשה לדבוק בתגובה כזאת. "לאו" קשה במיוחד לך, שרוב הציבור רואה בך אחראי יחיד לקונספציה (הצבא נושא באחריות רבה לכישלון - אבל אתה נושא יחיד שגרם לכישלון, כשגדשת את קופת חמאס ב־30 מיליון דולר מדי חודש, ורמסת את הרשות הפלשתינית כדי להבטיח כי בכהונתך לא יתקיים משא ומתן בין ההנהגות של שני העמים).

אם תיאות לשחרר רק 70 או 100, ותשאיר בידי חמאס 130 - ייהפך המשא ומתן לסיוט, אולי אפילו בכייה לדורות. המחיר שישראל תשלם עתה בעבור שחרורם של 70 יהיה רק הסף הנמוך לקביעת דמי חירותם של הבאים אחריהם.

אם 70 או 100 אלה הם אזרחי מדינות אחרות, וממשלותיהם מצליחות לשחררם - בבקשה, ברצון, אבל בלי מעורבות ישראל. כי אסור לה מהותית ומוסרית להבדיל בין דם לדם. לפיכך, אם ברצונך להקדים את שחרור החטופים ליעד העיקרי של מיגור שלטון חמאס - מתווה שנוי במחלוקת - התמד בכך עד הסוף. דהיינו, שלם לחמאס את מלוא המחיר הכבד מנשוא מייד, ושחרר ממלתעותיו את כל החטופים.

מובן בהחלט מה מציק לך. הציבור דחק בך בשעתו לשלם לחמאס מחיר דמים נורא של שחרור רוצחים מתועבים (ובהם גם יחיא סינוואר) תמורת גלעד שליט. אך רגע לאחר תצלום החיוכים בשובו מהשבי - התהפכה החרב הציבורית על ראשך, ורבים החלו לגנותך על התשלום המופרז.

הפעם ההסתערות הציבורית עליך תהיה חמורה שבעתיים. מפני שבשעתו לא הותרת איש בשבי חמאס לאחר שחרור שליט, ואילו הפעם יישארו רוב החטופים בידיו. מחירם של שני שלבי השחרורים יהיה גבוה יותר מאשר סיום העסקה האפלה בהילוך אחד, יהיה המחיר שתיאות לשלם לארגון הטרור אשר יהיה.

ראוי להשתחרר מאשליות: שחרור החטופים בשיטת הסלאמי - נתח אחר נתח ופרוסה אחר פרוסה - יבטל את חתירת ישראל למיגור שלטון חמאס ברצועת עזה. חמישה ימי הפוגה ייהפכו לשבעה, ושמונה לתשעה, וגם חיילי גולני שהצטלמו לגאוות כל עם ישראל בפרלמנט של חמאס לא ישישו עוד לשוב אלי קרב.

גם אם סולק חמאס מבירת האזור, הוא ימשיך לפעול כמו ממשלה גולה מחאן יונס או מרפיח. הוא יישאר מוחלש, ואפשר כי לכמה שנים לא יוכל להציק לתושבי שדרות וכפר עזה, נתיבות ובארי - אבל "השם המסחרי" יוסיף להתנוסס מעל לרצועה, וסינוואר ישתתף כנציג רשמי בכנסים באיראן וברוסיה ובסין, והמצב יידמה לגידול ממאיר שאמנם התכווץ - אך לא נעקר.

אם ברצונך להקדים את שחרור החטופים ליעד העיקרי של מיגור שלטון חמאס - מתווה שנוי במחלוקת - התמד בכך עד הסוף. דהיינו, שלם לחמאס את מלוא המחיר הכבד מנשוא מייד, ושחרר ממלתעותיו את כל החטופים

במאמר שפרסם לפני כשבוע ב"ידיעות אחרונות", נחום ברנע הזכיר שכשאיבד הצבא האמריקני את עליונותו בווייטנאם - הוא החל לפרסם בצהלה את מספר האבדות של הווייטקונג. גם אני חושש מהנטייה להודיע על 20 מחבלים שנהרגו בבית החולים ועוד עשרה במנהרה.

ודאי שכל ישראלי מרוצה מאוד לדעת כי נהרגו טרוריסטים. הוא יהיה מרוצה עוד ועוד אם ישמע כי 239 חטופים שוחררו וחזרו לישראל. אבל תוצאות רצויות אלה אינן תחליף לעיקר: המבחן היה ויישאר מיטוט ממשל חמאס לכל אורך הרצועה, והצבת מנהלה פלשתינית לגיטימית תחתיו.

המנהלה המועדפת היא הרשות הפלשתינית. אבו מאזן הכזיב בוועידת קמפ דיוויד עם אהוד ברק ובמגעיו עם אהוד אולמרט, וגם לא עומד במלוא התחייבותו לשיתוף פעולה ביטחוני עם ישראל למניעת טרור. אבל הוא עומד בה חלקית, והוא החלופה הטובה שיש לישראל לאחר נצירת כלי הנשק.