איך משקמים מדינה?

בסוף מלחמת העולם השנייה גרמניה לא היתה אפילו מדינה. במזרח גרמניה הכבושה בריה"מ ייסדה מדינה קומוניסטית; מערב גרמניה היתה בשליטת ארה"ב, אנגליה וצרפת.

גרמניה איבדה במלחמה מיליוני אנשים, ומבחינה תרבותית ומעשית נאלצה להתמודד עם פשעיה. כל השדרה הפקידותית שלה, שנבנתה כאליטה עוד מימי ביסמרק, הוכחדה. בגרמניה של סוף המלחמה לא היו מסילות ברזל, מפעלים, כבישים או מבנים בני שתי קומות. עריה היו חורבות. לא היו בה תשתיות, הון פיזי או אנושי, ריבונות או זהות לאומית.

באנגליה המצב היה הפוך - הניצחון על הרוע העמיד את המדינה במצב פתיחה טוב. למרות העובדה שספגה אבידות משמעותיות, מרבית התשתיות לא נפגעו, הריבונות נשמרה והיתה תחושה של אחדות ושמחה.

לו חיינו ב־1945, היינו מצפים שאנגליה תשגשג כלכלית, ואילו גרמניה תלקק את פצעיה במשך עשורים ותתקשה להשתקם. אך בפועל, באנגליה גיבורי המלחמה נהנו ממשרות מפנקות במגזר הציבורי, והגישה היתה שמה שטוב למלחמה - טוב לאזרחות. המגזר הציבורי נופח, והיתה אווירה של רגולציה משתוללת: קיצוב ומכסות, סובסידיות, השתוללת של תקנים ותקנות, פיקוח מחירים וניהול ריכוזי. הבריטים ניצחו במלחמה, ואת הניצחון המירו בפקידות ובתכנון ריכוזי. הם הפכו לאיש החולה של אירופה.

בגרמניה הפקידות חוסלה, ואף אחד לא רצה עוד להיות פקיד, רגולטור או פוליטיקאי. לא נותרו בגרמנים יכולת או רצון לייצר סוציאליזם חזירי במודל הבריטי. הם פשוט הלכו לעבוד, שיקמו את בתי המלאכה שלהם ואת מפעליהם. כלקח מהמלחמה הם סירבו לייצר שדרה ביורוקרטית וסירבו להפקיד את עתידם בידי תכנון ריכוזי.

בתוך פחות מעשור היתה מערב גרמניה לכלכלה החזקה באירופה, והפכה ממדינה שאין בה בניין דו־קומתי אחד למעצמה כלכלית. אנגליה נאלצה לחכות לתאצ'ר של שנות ה־80 כדי להשתקם. מזרח גרמניה, שהיתה בשליטה קומוניסטית, במובנים רבים לא התאוששה עד היום.

היום אמור לעלות בממשלה חוק הרסני שמייצר פיקוח מחירים גורף דה־פקטו, לכאורה כדי לוודא אי־הפקעת מחירים. בפועל, החוק יוביל למחסור ולביורוקרטיה. בשם התכנון הריכוזי האיש השמן ישמין והאיש הרזה ירעב. להצעה הזו יצטרפו בוודאי הצעות נוספות, שכולן ידרשו חיזוק הביורוקרטיה על חשבון העסקים והאנשים העובדים. מונופולים ממשלתיים, קרטלים ופקידים ידרשו עוד כוח וכסף כדי "לשקם אותנו". אסור לנו ללכת בדרכה של אנגליה בתום מלחמת העולם. אסור לנו להקריב את הכלכלה על מזבח הביורוקרטיה.

סדר העדיפויות הנוכחי והעתידי של ישראל צריך להיות מבוסס שיקום וצמיחה, לא יצירה של ביצה ביורוקרטית טובענית. אסור שמתוך מלחמת העצמאות השנייה תקום מפא"י שנייה

מובן שצריך לפצות נפגעים ולחזק תשתיות חלשות, אך צריך לזכור - כאשר אומרים ש"צריך להכניס את היד לכיס", ה"כיס" הזה הוא שלנו, וכאשר אומרים לעשות "סדר", אנחנו אלה שיסדרו אותם.

סדר העדיפויות הנוכחי והעתידי של ישראל צריך להיות מבוסס שיקום וצמיחה, לא יצירה של ביצה ביורוקרטית טובענית. אסור שמתוך מלחמת העצמאות השנייה תקום מפא"י שנייה. שינוי סדר העדיפויות צריך להתחיל עכשיו, תוך פתיחה מחדש של תקציב 2024: הפיצויים וכספי השיקום הנרחבים שנדרשים הם הזדמנות לרפורמות חשובות, צריך לצמצם או לבטל את מרבית הטבות המס בישראל. היקף הטבות המס, המחולקות בעיקר לעשירונים החזקים, הוא כמעט בהיקף תקציב הביטחון כולו. ישראל חריגה לרעה בעולם בנדיבות של מערכת הטבות המס שלה. שנה אחת בלבד של צמצום הטבות המס תוכל לממן כנראה את המלחמה כולה. צמצום רב־שנתי של ההטבות יוכל בקלות להעמיד את ישראל על פסי צמיחה. צמצום הטבות קואליציוניות, פתיחת שווקים לסחר חוץ וביטול תקינה מזיקה, צמצום הרישוי והביורוקרטיה, עשיית סדר ביחסי העבודה הביורוקרטיים ובפנסיות התקציביות יועילו גם.

את התחזיות האפורות של הכלכלנים אפשר לנצח. אפשר למנוע מישראל להפוך לאנגליה של אחרי המלחמה.