האינטרס של לבנון

מבט מעמיק בארץ הארזים מגלה תמונה עגומה. ארבע שנים לבנון בתהליך קריסה מתמשך. ערכו של המטבע המקומי צונח - נכון להיום 1 דולר אמריקני שווה 15 אלף לירות (בשוק השחור שער החליפין עומד על 1 דולר ל־100 אלף לירות), שיעור האינפלציה השנתי במדינה הוא כ־254%, ו־36% חיים מתחת לקו העוני. השכר הממוצע במשק עומד על כ־150 דולר בחודש, אם יש עבודה, מפני ששיעור האבטלה מוערך ב־29.5%. רוב שעות היממה אין חשמל בלבנון (אלא אם כן יש לך גנרטור פרטי), ולזה תוסיפו מערכת בריאות לא מתפקדת, התפרצות של מחלות ומשבר פוליטי שמתחבר תמיד עם המתח העדתי, והשילוב של השניים מאיים לפוצץ את החברה הלבנונית.

הנתונים הללו אמורים לשכנע אותנו שאין סיכוי להתלקחות החזית הצפונית. לבנון קורסת, ולכן אין לחיזבאללה שום רצון או יכולת להיכנס למלחמה עם ישראל. מה גם שמקרב ההנהגה הלבנונית נשמעות הצהרות ברורות ביחס למלחמה בישראל. כך, למשל, ב־16 באוקטובר אמר רה"מ נג'יב מיקאתי: "איש לא יכול לחזות מה עלול לקרות... אבל לאף אחד אין אינטרס לצאת להרפתקה ולפתוח במלחמה בחזית בדרום לבנון, משום שהלבנונים לא יוכלו לשאת זאת".

אולם אם יש משהו שלמדנו ממחדל 7 באוקטובר, הוא שאסור לנו להישען על הנחות יסוד שמקורן בתפיסה הישראלית־מערבית את האזור. חיזבאללה הוא ארגון טרור שיעי־לבנוני שמחובר בטבורו לאיראן. זהות הארגון מורכבת משלושה חלקים של אותו התצרף: חיזבאללה פועל בלבנון בשם העדה השיעית ומחויב לאינטרס שלה ולמעמדה. בד בבד, חיזבאללה מציג עצמו כמגן לבנון ומעלה על נס את הנסיגה הישראלית במאי 2000 כניצחון לא רק שלו, כארגון התנגדות לישראל ולמערב, אלא כארגון התנגדות לאומי־לבנוני. ולבסוף, חיזבאללה פועל בשם האמונה בצורך "לחסל את הישות הציונית" בישראל. הוא פועל מתוך החיבור האידיאולוגי לאיראן ובמסגרת זאת חבֵר ב"ציר ההתנגדות", הכולל גם  את איראן, את סוריה ואת חמאס. חברות זו הולידה אצל חיזבאללה את הצורך לפעול ולהשפיע, כנציגה של המהפכה האסלאמית של איראן, בחזיתות נוספות במזרח התיכון - לא רק בלבנון או במאבק מול ישראל, אלא גם בתימן ובסוריה.

חיזבאללה מחויב בראש ובראשונה לאינטרסים שלו ושל איראן. למעשה, מי שהיה גלוי בעניין הוא רה"מ מיקאתי, שאמר ב־13 באוקטובר כי לממשלת לבנון אין יכולת להשפיע על מהלך האירועים, והוסיף: "לא קיבלתי ערבויות מאף אחד (חיזבאללה) לגבי איך דברים יכולים להתפתח כי הנסיבות משתנות"

המשמעות היא שבלי קשר למצבה הפנימי של לבנון, חיזבאללה מחויב בראש ובראשונה לאינטרסים שלו ושל איראן. למעשה, מי שהיה גלוי בעניין הוא רה"מ מיקאתי, שאמר ב־13 באוקטובר כי לממשלת לבנון אין יכולת להשפיע על מהלך האירועים, והוסיף: "לא קיבלתי ערבויות מאף אחד (חיזבאללה) לגבי איך דברים יכולים להתפתח כי הנסיבות משתנות". היינו, חיזבאללה הוא הריבון, ואין יכולת לשום גורם בלבנון לעמוד מולו. 

יתרה מזו, המחויבות של חיזבאללה לפטרון האיראני היא שהביאה אותו להתפתח לממדים מפלצתיים. שכן על פי כמה הערכות, יש ברשות ארגון הטרור השיעי כ־150 אלף רקטות וכ־30-20 אלף לוחמים בכוח הלוחם הסדיר (ואותם המספרים ביחס לכוחות המילואים), כל זאת כדי להיות מוכן ליום פקודה. העוצמה הזו כשלעצמה, מלבד הנוכחות של חיזבאללה ואיראן בסוריה, לצד מיליציות שיעיות ופלשתיניות־סוניות, היא גורם מאיים ומרתיע. אבל דווקא בגלל מאזן האימה, ומתוך ההכרה שאסור לתת לשום כוח שחותר להשמיד את ישראל לגדול ולהתפתח בשכנות אלינו, יש צורך לפעול מול חיזבאללה.

האיום כבר על השולחן. אם ישראל לא תעצור את המערכה הצבאית שלה בעזה, אמר שר החוץ האיראני חוסיין אמיר עבד־אללהיאן, אז חיזבאללה, שחקן מפתח ב"ציר ההתנגדות" בהנהגת טהרן, "מוכן" ו"האצבע שלו היא על ההדק". אם חיזבאללה מוכן לירות את הירייה הראשונה, על ישראל להקדים ולחסל את האיום מצפון, שאם לא כן אנחנו דוחים את הקץ - בדיוק כמו בשרשרת הסבבים מול חמאס בעזה.