תג מחיר אמריקני

התגובה האמריקנית עד כה למתקפת הטרור הרצחנית של 7 באוקטובר הבהירה מעל לכל ספק כי ארה"ב ניצבת לצידה של ישראל: שליחת נושאות המטוסים לאזור, נאומו המכונן של הנשיא ביידן בשבוע שעבר, הגעתו של מזכיר המדינה בלינקן לישראל והשתתפותו החריגה בדיוני קבינט המלחמה בקריה.

בכל הצעדים חסרי התקדים הללו יש כדי להעיד על תמיכתה האיתנה של ארה"ב בישראל ועל נכונותה להגן עליה, אם תותקף על ידי איראן או גרורותיה.

אלא שבהחלט היה ניתן להסתפק בכך (ואף בפחות) לפי שעה:ביקור הנשיא ביידן בישראלבעיתוי רגיש זה עשוי להתפרש הפוך מהמקווה, ולאותת ליריביה של ישראל על הבעת אי־אמון אמריקנית ביכולתה של ישראל להגן על עצמה, מה גם שמצעד הבכירים הזרים לישראל בימים האחרונים מצריך תשומת לב מדינית רבה, שעה שזו צריכה להיות ממוקדת בניהול זירות המלחמה ובמוכנות מרבית של העורף - פיזית ומנטלית.

אולם מעל לכל, יש לזכור כי אין ארוחות חינם, וכי האמפתיה הענפה מגיעה עם תג מחיר בצידה ושעון מתקתק. מעבר להבעת סולידריות עם ישראל, איתותי האזהרה לטהרן, הדאגה לגורל החטופים בעזה והרצון האמריקני להדגים כי ארה"ב עודנה "השוטר העולמי", המחוות האמריקניות המפליגות נועדו להבטיח ציות ישראלי וניהול אמריקני דה פקטו של המשבר, בחתירה לסיומו המהיר, ובניגוד גמור לאינטרס הישראלי. כך, למשל, דווח בעיתון ה"וושינגטון פוסט" כי בלינקן המתין להכרזה על ביקור ביידן עד אשר קיבל מנתניהו התחייבות שישראל תאפשר חבילת סיוע הומניטרי לעזה.

סביר להניח שהביקור הקצרצר יוקדש להעצמת הלחץ על ישראל להפריד את צעדי המלחמה העתידיים כנגד חמאס מהאוכלוסייה האזרחית בעזה ולאפשר לה הקלות הומניטריות כגון דלק, מים וכניסת סחורות דרך מעבר רפיח.

אלא שדרישה זאת היאקונספציהבפני עצמה: בעלי בריתנו צריכים להבין שאלה בדיוק שורשי הפורענות הטמונים בארגון, שאינו חס על האוכלוסייה האזרחית שהוא פועל בקרבה, משתמש בה כמגן אנושי וחומס תדיר את הסיוע המועבר לה. זהו בדיוק העוקץ הבלתי ניתן לעיקור באופן הפעולה של חמאס, והאתגר העצום הטמון בהתמודדות עימו.

המחוות האמריקניות המפליגות נועדו להבטיח ציות ישראלי וניהול אמריקני דה פקטו של המשבר, בחתירה לסיומו המהיר, ובניגוד גמור לאינטרס הישראלי

נראה כי מצד אחד, ארה"ב מכירה בכך שישראל אינה יכולה להרשות לעצמה להסתפק בתגובה בנוסח "זבנג וגמרנו", אולם מנגד, כבר עתה מופעל על ישראל לחץ אשר סותר את דרכי הפעולה המתחייבות ממטרות המלחמה שעליהן הצהירה. כך, למשל, מיטוט חמאס אינו בר השגה ללא פעולה צבאית קרקעית רחבה וממושכת, שתהיה כרוכה, למרבה הצער, בפגיעה בבלתי מעורבים.

מיטוט חמאסגם מחייב לחץ עקבי על האוכלוסייה האזרחית בעזה, שכן לא יהיה ניתן לאפשר הכנסת סיוע הומניטרי לאזרחים "באופן שלא ייטיב עם חמאס", כלשון בלינקן. משמעותו של "גיבוי מלא" אינה רק תמיכה במטרות האסטרטגיות של המלחמה, אלא גם בדרכי הפעולה הנדרשות להשגתן. הדבר היחיד שישראל זקוקה לו באמת כרגע מצד שותפינו האמריקנים הוא - זמן.