חמאס טוב ליהודים? הקונספציה עוד מרחפת על פני המים

נתניהו מצא את חמאס שליט בעזה ופיתח קונספציה הזויה כאילו אפשר לקנות ארגון דתי אכזר בכסף • על ישראל להציע את ניהול הרצועה להכרעה בין מצרים לגוף שיוקם על ידי מדינות הליגה הערבית • נתניהו ושריו לא נטשו את תפיסת פיצול הפלשתינים לשניים - וזו צרה צרורה ליום שאחרי הפסקת האש

נשיא מצרים א־סיסי, צילום: רויטרס

ילדי ישראל בעבר קיבלו בימי ההולדת במתנה משחק קלפים בשם "הדוב השחור". מי שנותר בסיום תמרוני המשחק ו"הדוב השחור" בידיו - הוכרז כמפסיד.

שיירת המחבלים נכנסת לקיבוץ בארי // צילום: מצלמות אבטחה

עזה היא הדוב השחור שמלווה את ההיסטוריה הלאומית מאז נשא שמשון המקראי את שערי העיר על כתפיו ועד לימים אלה, שבהם צה"ל צר עליה. הביטוי המילולי לטרגדיה הזו היה בהספד שנשא משה דיין על קברו של רועי רוטברג ב־1956, ולפיו העימות הישראלי־פלשתיני האלים הוא גזירת גורל כרונית.

קונספציה הזויה

מצרים השתלטה על הרצועה בלי לספחה ב־1948. צה"ל כבשה במבצע סיני ב־1956, והחזירה ברצון. בצאת צה"ל למלחמת ששת הימים ב־1967 הנחה דיין את הכוחות להרחיב את התוכנית המקורית של המטכ"ל ולגרש את הצבא המצרי מכל חצי האי סיני, אבל להימנע מלכבוש את הרצועה. הוא ראה בה קן צרעות והעדיף להשאירה בידי מצרים. צה"ל התעלם ממנו. האלוף יצחק חופי אישר זאת בספרו האוטוביוגרפי. כה חבל.

מאז ועד היום עבר השלטון בעזה גלגולים ושינויים, ובסיום כל סיבוב נותרה ישראל, ו"הדוב השחור" בידה. אנואר סאדאת סירב לקבל את הרצועה לניהול מצרי בעשותו שלום עם מנחם בגין.

אבו מאזן, צילום: רויטרס

גוש קטיף נולד בטעות ונעקר בחטא. אין לעקירתו כל קשר לאירועים העכשוויים. כשאריאל שרון גרם להתנתקות, היה השלטון בידי הרשות הפלשתינית. רק שנתיים לאחר מכן השתלט חמאס על הרצועה, ואהוד אולמרט - מדוכא לאחר כישלונו במלחמת לבנון השנייה - לא מנע זאת.

בנימין נתניהו מצא את חמאס שליט בעזה ופיתח את הקונספציה ההזויה כאילו "חמאס טוב ליהודים". הוא עודד את המשך שלטונו של הארגון החשוך כדי לפצל את ההנהגה הפלשתינית. מין מדיניות של "שתי מדינות לעם אחד", הפלשתיני.

הפיצול הקל עליו לחמוק ממשא ומתן. הוא העריך כי ניתן לקנות ארגון דתי אסלאמי אכזר בכסף, בבחינת "אדם בתוך עצמו הוא גר", ומכאן גם האסטרטגיה שהריקה את אוגדת עזה מחיילים, שנשלחו לפעילות צבאית ביהודה ושומרון.

לא נטשו את תפיסת הפיצול

הטבח בשמחת תורה היה כביטוי המצוי במקורות העבריים שגשם זלעפות משנה את פני האדמה. התייצבותו של הנשיא ג'ו ביידן לצד ישראל, שמלווה בקידה ובתודה עמוקה - חוסמת זמנית את הפגע שנוצר בדימויה השמשוני של ישראל, עד שהמלחמה תחזיר עטרה ליושנה.

פינוי גוש קטיף 2005, צילום: רויטרס

נוסף על כך שארה"ב תתבע את חלקה בחלוקת עור הדוב (הלא שחור) כתוצאה מפעולת צה"ל, והדבר יבוא לביטוי בחידוש המשא ומתן במשולש הישראלי־אמריקני־סעודי - הממשלה בירושלים טרם השלימה את הפן המדיני הנחוץ להגדרת יעדי המלחמה. היא, כלשונו של קרל פון קלאוזביץ: "המשך המדיניות באמצעים אחרים", וההבהרה מתבקשת כאן ועכשיו ובצליל חד.

צריך לקוות שהממשלה אינה מתכוונת להקים שוב את גוש קטיף, וממילא צעד כזה יסוכל בידי ביידן. על ישראל להציע את ניהול הרצועה להכרעה בין מצרים לבין גוף שיוקם על ידי מדינות הליגה הערבית בהשפעה סעודית, או שיקום שלטונה של הרשות הפלשתינית. צעד מתבקש.

אבל הקונספציה של נתניהו מרחפת על פני המים המלוחים של עזה. הוא ושריו לא נטשו את תפיסת פיצול הפלשתינים לשניים. זו צרה צרורה ליום שאחרי הפסקת האש.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר