כך נתפכח מן הקונספציה

בבוקר יום שני, 5 ביוני 1967, המריאו מטוסי חיל האוויר הישראלי אל עבר מטרותיהם בעומק השטח המצרי. מלחמת ששת הימים נפתחה במכה מקדימה (מבצע "מוקד") על שדות התעופה של מצרים. ישראל הצליחה להשמיד את עיקר הכוח האווירי של אויבתה הגדולה, ולהוציאו מכלל פעולה למשך תקופת המלחמה. המצרים לקו בהלם, ולא האמינו כי רק יד הישראלים היתה בדבר.

בין 10,000 ל־15 אלף הרוגים ו־5,000 שבויים גבתה מלחמת הבזק ממצרים. הצבא המצרי התרסק ואיבד קרוב ל־70 אחוז מן הציוד הארטילרי, כ־400 כלי טיס וכ־300 טנקים. המשטר הנאצרי התפורר לעפר ואפר.

אולם מייד לאחר מלחמת ששת הימים החלו הסובייטים לחמש את הצבא המצרי כדי להביאו לרמת חימושו לפני המלחמה. התהליך לא ארך זמן רב. בין סתיו 1967 לקיץ 1968 החזירה בריה"מ למצרים ולסוריה את הנשק שאבד להן במלחמה, ובחצייה השני של 1968 החלה בריה"מ לחמש את מצרים, סוריה ועיראק מעבר לרמת החימוש של צבאותיהן ערב המלחמה. במאי 1970 הצליחו הסובייטים לחמש את חיל האוויר המצרי עד לכדי 150 אחוז מרמת חימושו הקודמת, ואת הארטילריה וחיל השריון המצרי עד לכדי 180 אחוז.

בעוד הציפייה הישראלית היתה שמצרים תוכל להתאושש רק לקראת 1975, המצרים, באמצעים שעמדו לרשותם, יצאו ב־1973 למתקפת הפתע ביום כיפור, ובכך שינו את פני המזרח התיכון. המקרה המצרי של מלחמת ששת הימים, מלחמה שבה נשבר כוחו של האויב והניצחון הישראלי עליו היה מוחלט, ממחיש כי עוצמה צבאית ניתן לשקם. אם נעשה השלכה למלחמה הנוכחית, על ממשלת ישראל להגדיר יעדים ברורים מול חמאס.

עד 7 באוקטובר הקונספציה הישראלית היתה שנצליח למתן את חמאס באמצעות הטבות כלכליות. קונספציה זו קרסה. משנת 2007, השנה שבה חמאס השתלט על הרצועה, הסתכלנו על ארגון הטרור השטני בעיניים מערביות. ההיגיון המערבי הנחה אותנו שחמאס יחפש את טובת עמו, ואם רק נספק לו היתרי עבודה, כסף ואולי גם נמלי ים ותעופה - נצליח לרסן את חיית הטרף ולחיות לצידה. סבב אחר סבב הוכח לנו אחרת, אך סירבנו ללמוד את הלקח. חמאס לא נטש את האידיאולוגיה הקיצונית שלו, ועם השנים הקצין עוד. באוקטובר 2023 כבר אימץ את האידיאולוגיה של דאעש. כל סבב לחימה הוגדר בעיניו ניצחון. ישראל השאירה, ובצדק, עיי חורבות בעזה גם ב"עופרת יצוקה" וגם ב"צוק איתן".

במלחמת עזה על ישראל לחסל לחלוטין לא רק את יכולותיו הצבאיות של חמאס, אלא גם את מערכותיו ומנגנוניו החברתיים והכלכליים, ואת יכולותיו הפוליטיות ברצועה ובחו"ל. רק ביטולו הפיזי של הארגון בעזה יביא לרגיעה, כל חלופה אחרת תחזיר אותנו לנקודת ההתחלה ותוביל לעימות הבא

אבל בניינים אפשר לבנות מחדש, וכך גם עוצמה צבאית. ואכן, כל עוד חמאס נשאר בשלטון בעזה, הוא רק התחזק, שכלל את יכולותיו והגביר את נחישותו להילחם חזק יותר בעימות הבא. הכסף האיראני והקטארי תרם את חלקו להתעצמות חמאס. למרות הסנקציות והמשבר הכלכלי באיראן, העביר משטר האייתוללות לחמאס ולג'יהאד האסלאמי יותר מ־100 מיליון דולר בשנה, ואילו מאביב 2018 העבירה קטאר לחמאס בעזה - באופן ישיר ועקיף גם יחד - כ־90 מיליון דולר בשנה (בשנת 2021 המענק צמח ל־360 מיליון דולר בשנה). תקציבי המיליונים הללו סייעו לו להתפתח ולהרחיב את יכולותיו הצבאיות.

לכן, במלחמת עזה על ישראל לחסל לחלוטין לא רק את יכולותיו הצבאיות של חמאס, אלא גם את מערכותיו ומנגנוניו החברתיים והכלכליים, ואת יכולותיו הפוליטיות ברצועה ובחו"ל. רק ביטולו הפיזי של הארגון בעזה יביא לרגיעה, כל חלופה אחרת תחזיר אותנו לנקודת ההתחלה ותוביל לעימות הבא.

נקודה חשובה נוספת להכרעת חמאס היא הצורך להשיב את האמון ואת הביטחון של אזרחי ישראל במוסדות המדינה ובצה"ל. אם הדרג המדיני רוצה ליישב מחדש את המושבים והקיבוצים שנפגעו בעוטף עזה ולחזק את תושבי הצפון המתגוררים בצמוד לגבול עם לבנון - חיסול חמאס הוא הדרך.