לא לחזור לקונספציה שקרסה

ישראל כבר לא תשוב להיות אותה המדינה שהכרנו בטרם יצא חמאס למתקפת פתע רצחנית, שעלתה בחיי ישראלים כה רבים. הלב ממאן להאמין, והראש מתקשה לתפוס ולעכל, כיצד זה בתוך שלוש שעות של מסע רצח של חיות אדם איבדנו יותר חללים מאשר במהלך שלוש שנות האינתפאדה, או בשבועות הראשונים של מלחמת יום כיפור.

אבל הזמן להעלות את השאלות הקשות ביחס למה שקרה בגבול הרצועה עוד יגיע לכשתסתיים המערכה. ברגע זה, השאלה החשובה היא כיצד יש להכריע את האויב, ועוד קודם לכן - הכרחי להגדיר ולהבהיר מהן מטרות המלחמה שמנהלת ישראל נגד חמאס בעזה. הרי בשעה שבכירים בישראל מתבטאים בדבר הצורך במחיקת חמאס ובחיסולו עד לאחרון אנשיו, הקבינט הסתפק בהחלטה דומה לאלו שקיבל במבצעים קודמים של צה"ל ברצועה, ועניינה: "השמדת היכולות הצבאיות והשלטוניות של חמאס והג'יהאד האסלאמי, באופן שישלול לשנים רבות את יכולתם ואת רצונם לאיים על אזרחי ישראל ולפגוע בהם". מדובר, לכל הדעות, בהחלטה עמומה, שקשה יהיה לבחון אם הושגה או לא.

מסע הרצח של חמאס הביא למיטוט הקונספציה שבה החזיקה ישראל לאורך שני העשורים האחרונים, שלפיה יש לראות בארגון זה שותף לשמירה על השקט והיציבות לאורך הגבולות. הרי הוסבר לנו שחמאס מעוניין להבטיח את שלטונו בעזה, ולפיכך יהיה נכון, בתמורה להטבות ולהקלות כלכליות, לרסן את אנשיו ולשמור על השקט לאורך הגבול.

ועוד קונספציה שהתנפצה היתה האמונה כי אנו כל־יכולים - מודיעינית וצבאית - וכי בכוחנו להרתיע את חמאס. הרי איזה ארגון שפוי יעז לסכן את עצם קיומו ואת חיי אנשיו בהרפתקה צבאית למול המעצמה החזקה ביותר במזרח התיכון?

בעבר היו שהזהירו כי אל לנו לשוב אל הרצועה, כי הרי אם ייפול שלטון חמאס - את מקומו כמבוגר אחראי בעזה יתפסו כנופיות חמושות שיפעלו נגד ישראל. ועוד נטען כי כיבוש עזה בידי צה"ל יביא את חיילינו אל לב האזור הצפוף בעולם, ויעמיס עלינו הוצאות כספיות ניכרות. אלא שאחרי מתקפת הטרור של חמאס, ברור לכולם שכל אלטרנטיבה עדיפה, וגם זולה יותר בחיי אדם ובכסף, מאשר המשך שלטון חמאס.

המסקנה מכל זה ברורה: על ישראל להתחיל לחשוב מחוץ לקופסה. אסור לה לשקוע בתמרונים - מדיניים וצבאיים - המיועדים להכות בחמאס ולהרתיע אותו אך להותירו בחיים בתקווה שישנה את עורו. את שלטון חמאס יש למוטט, מהלך שיושג רק על ידי כיבוש הרצועה.

חיזבאללה מחמם את הגזרה, מתגרה בצה"ל ומפגע בחיילינו, אך תוך מאמץ לשמור על הלהבות בגובה נמוך

העובדה שישראל נמנעת מלהצהיר בגלוי ולהכין את הקרקע הבינלאומית לכיבוש הרצועה ולמיטוט שלטון חמאס, אלא תחת זאת מוסיפה לשים את יהבה על תקיפות מהאוויר, ואף נערכת להטיל את צה"ל לפעול בעזה אך לא מורה לו לכבוש אותה - מעוררת את החשש כי בסופו של דבר נמצא עצמנו נאלצים להסכים לעסקה עם חמאס מוכה, אך כזה המחזיק בידיו את השליטה על עזה. אם כך יהיה - סיבוב הלחימה הבא, רצחני כקודמיו, יהיה שאלה של זמן.

חיזבאללה, לעומת זאת, הוא סיפור מעט שונה. דרך ההתנהלות שלו לפי שעה היא מחושבת יותר, ודומה שעדיין לא שכח את אפקט "הדאחיה", הרס שכונות השיעים בדרום ביירות במלחמת לבנון השנייה. הוא מחמם את הגזרה, מתגרה בצה"ל ומפגע בחיילינו, אך תוך מאמץ לשמור על הלהבות בגובה נמוך.

אלא שאחרי מתקפת הטרור של חמאס, אסור לדבוק באופן עיוור בקונספציות העבר גם בהקשר ללבנון, אלא לפקוח שבע עיניים ולכבות בנחרצות ובתקיפות את האש שמצית חיזבאללה, ולא רק להכיל אותה.

ובינתיים - עלינו לחשוק שפתיים, להתאושש מהמכה הקשה שספגנו ולהוסיף להילחם בנחישות את מלחמת חיינו. וחשוב מכל - אסור לשכוח שבמזרח התיכון יודעים להעריך עוצמה, ושאין מרחמים על מי שמגלה חולשה.