בוקר טוב חמאס, מדוע התעוררת?

בשעה שבאיו"ש פיגוע רודף פיגוע, היה נדמה בטעות כי דווקא מעזה תצא הבשורה של שקט ורגיעה וכי היעד האסטרטגי שהציבה לעצמה ישראל - להפריד בין עזה לאיו"ש, בבחינת שני מרחבים או אף שתי ישויות שלכל אחת מהן היגיון והתנהלות משלה - יעד זה הושג.

אלא שבניגוד להערכות ולתקוות בישראל, וגם לכאורה בניגוד לכל היגיון,שוב הופר השקט בגבול הרצועה. מדובר בינתיים באש בשליטה, שמאחוריה רצון ברור של חמאס לשמור על גובה הלהבות. אבל ניסיון העבר מלמד שבכך אין די וכשמשחקים באש זו יכולה גם להתלקח לעימות נרחב.

באיו"ש נעדרת הרשות הפלשתינית שליטה, ופיגועי הטרור התכופים במרחב זה הם לא פעם מעשה ידיהם של מפגעים בודדים שמאחוריהם אין יד מכוונת ומארגנת. בעזה כידוע התמונה שונה. יש בה בעל בית, חמאס, שברצונו נשמר השקט וברצונו מופר. אחרי הכל, מישהו צריך להביא את המוני המפגינים אל גדר הגבול, ומישהו גם צריך לאפשר, ועוד קודם לכן לארגן ולצייד, את חוליות הטרור בדרכן להפריח בלוני תבערה או לירות על מוצבי צה"ל.

האירועים בגבול הרצועה מציבים סימני שאלה מעל להנחה שלפיה לחמאס יש מה להפסיד ממשחק באש וכי הוא קשוב לרחשי הלב של האוכלוסייה הפלשתינית ברצועה, המשוועת לשקט ולרגיעה. אולי חמאס דווקא מאמין שהדרך לביסוס מעמדו ברצועה ולדאגה לרווחת האוכלוסייה דווקא מחייבת משחק באש ולא בהכרח שמירה על רגיעה, כפי שרוצה ישראל וכפי שנוהגת הרשות הפלשתינית באיו"ש.

מקובל לטעון כי ארגון חיזבאללה הלבנוני הוא שהיווה מודל השראה וחיקוי לחמאס בכל האמור בדרך ההתמודדות עם ישראל, בין אם בחפירה של מנהרות טרור לאורך הגבול ובחטיפות של חיילים לצורכי מיקוח, ובין אם בבניית ארסנל של טילים ארוכי טווח שיש בהם כדי להרתיע את ישראל. אלא שנראה שחמאס דווקא בוחר ללכת בדרכן של משפחות הפשע במגזר הערבי, שדרכן היא דרך שלאלימות ופרוטקשן, והוא לומד מהן כיצד יש להתנהל למול ישראל כדי להוציא ממנה את מבוקשו.

חמאס אינו רוצה באמת לשנות את עורו ולזנוח את דרך המאבק והטרור בישראל. אבל הוא רוצה לשמר ולשפר את תזרים המזומנים, שאותם מעבירה אליו קטאר תחת עיניה העצומות למחצה של ישראל, ואולי גם להקל בסגר שמטילה ישראל על הרצועה. הדרך היא אפוא לאיים ולפגע בכל פעם שמשהו אינו לשביעות רצונו או שהוא סבור שיוכל לשפר את התנאים שהוא מקבל תמורת השקט שהוא מעניק לנו.

הנטייה של ישראל לסגור עניין במהירות ולא להגיב בתקיפות רק מעודדת את חמאס להמשיך בשלו ולהעלות את דרישותיו ובכך היא רק מקצרת את תקופות השקט בין הסלמה להסלמה

זהו ההיגיון שמנחה את חמאס וזוהי דרך ההתנהלות שלו ודומה שתמיד היתה. ולמען האמת, המשחק באש מבחינתו הוא הימור בטוח, שהרי הוא תופס את ישראל כמורתעת, ולראיה האיפוק שבו מגיב צה"ל על ההסלמה בדרום.

יש להניח כי סבב העימות המוגבל בגבול הרצועה יסתיים בזמן הקרוב. חמאס יקבל את שלו, עוד כסף מקטאר ואולי הטבות והקלות נוספות, והשקט ישוב לעזה עד לפעם הבאה, שלא תאחר לבוא. שהרי בניגוד לתקוותה של ישראל כי חמאס ינהג כישות מדינתית, הוא נוהג כמשפחת פשע שמשלשלת לכיסה את דמי הפרוטקשן, אך לא באמת משנה מדרכה. ולמען האמת, הנטייה של ישראל לסגור עניין במהירות ולא להגיב בתקיפות רק מעודדת את חמאס להמשיך בשלו ולהעלות את דרישותיו ובכך היא רק מקצרת את תקופות השקט בין הסלמה להסלמה.

חמאס אינו מורתע והוא נכון לשחק באש. ובשורה התחתונה מתברר כי הבנות והסכמות המבוססות על תשלום של דמי פרוטקשן לחמאס אינן פותרות באמת את הבעיה בדרום וגם לא מעלות את חמאס על דרך של התמתנות, שתהפוך אותו בסופו של יום לפרטנר עבור ישראל. סבב העימות הבא בגבול הרצועה הוא אפוא שאלה של זמן.