עתיקות יריחו לידינו

הלילה חלמתי חלום מוזר. שורה ארוכה של טקסים התקיימה בחלום, ובכולם כיכב איש זקן ומשופם לבוש חליפה ועטוף דגל אש"ף, שבו זיהיתי בקלות אתאבו מאזן. בטקס אחד הוא גזר את הסרט ב"אתר המורשת הפלשתינית" שבמצדה. באחר פתח את "אתר המורשת הפלשתינית" במערות המסתור של המורדים היהודים בבית גוברין, ובשלישי, בעודו נשען על אבני הכותל המערבי, חייך חיוך מנצחים כחונך את "אתר המורשת הפלשתינית" של בתי המקדש בהר הבית.

המחזה האחרון כנראה היה מטורלל במיוחד, כי התעוררתי מחלומי כהלום ברק רק כדי לגלות שמה שלאדם נורמלי הוא חלום בלהות הזוי - לארגון אונסק"ו נראה תקין וראוי. הכנופיה של אבו מאזן אמנם טרם קיבלה מאונסק"ו את האחריות למצדה, לבית גוברין ולהר הבית, אך הארגון הציני הזה כבר הפקיד בידיה את העתיקות המופלאות של יריחו.

ההחלטה של אונסק"ו להיעתר לבקשה של הרשות הפלשתיניתולראות ביריחו את אתר המורשת שלההיא יריקה בפניו של כל בן תרבות, במיוחד בשל הרקורד המוכח של הרשות במחיקה של האמת ההיסטורית ושל ביטוייה בשטח.

הקשר היחיד של ערביי ארץ ישראל, המתכנים "פלשתינים", למורשת ההיסטורית והתרבותית של הארץ הזאת מסתכם בניסיונות בלתי פוסקים להרוס ולהחריב את המורשת המפוארת שלנו. הם הורסים ומחריבים את עדויות העבר בשלל דרכים - שודדים עתיקות כדי להתעשר, משטיחים אותן באדישות כדי לבנות דרכים ומבנים, ובעיקר פועלים כל הזמן ובמכוון להעלמה של ממצאים המנכיחים את העבר היהודי של הארץ.

לרוע מזלם של אבו מאזן ואנשיו, ארץ ישראל משופעת באלפים וברבבות של אתרים ושל ממצאים, שזועקים כולם את הקשר בין העם היהודי לבין ארצו בכל הדורות.

הרשות הפלשתינית לא תוכל למחוק את כולם ולא תוכל לגנוב לגמרי את ההיסטוריה שלנו, אבל היא מנסה. מנסה בכל הכוח, ובכל מקום שישראל מושכת ממנו את ידיה. בימים אלה נעשה ניסיון לפגוע בעתיקות העם היהודי באתר המזבח שבהר עיבל, וחלקים מהן אבדו כנראה לעד. זה לא האובדן הראשון.

אתרים אחרים שערכם לא יסולא בפז, כמו הגנים השקועים של הורדוס, נהרסו לגמרי בידי בני עוולה שפעלו בשם השאיפה הברברית לעוות את העבר של הארץ, כדי לנכס אותה לעצמם בעתיד.

הקשר היחיד של ערביי ארץ ישראל, המתכנים "פלשתינים", למורשת ההיסטורית והתרבותית של הארץ הזאת מסתכם בניסיונות בלתי פוסקים להרוס ולהחריב את המורשת המפוארת שלנו

בדיוק כמו בתחומים אחרים, מאמץ ההרס הערבי לא הוגבל לאזורי יהודה ושומרון ועזה - אלא גלש בחדווה אל תוך הקו הירוק, ואף לאתרים של תרבויות ועמים אחרים, לא בהכרח יהודיים.

זכור במיוחד מקרה הוונדליזם הקשה בגן לאומי עבדת (המחבלים הערבים באו לשם עם טרקטורונים כדי לשבור קירות, שפכו צבע, הפילו עמודים בכנסיות עתיקות ושברו שולחנות תפילה משיש לחתיכות), אלא שהיו עוד רבים כמוהו, שלא זכו לתהודה תקשורתית.

על ישראל להתעלם מההחלטה המקוממת של אונסק"ו, אבל אין זה מספיק. התשובה הנאותה למחריבי התרבות האנושית יכולה להיות רק אחת: להחזיר לידי הרשויות הישראליות את השליטה ואת האחריות בפועל לעתיקות יריחו, כדי להצילן - כל עוד לא מאוחר.