לבן שלי זה לא יקרה

מה יקרה אם תקומו מחר בבוקר ותגלו שהבן שלכם מככב בסרטון ויראלי? השבוע רץ ברחבי הרשת ובאתרי החדשות סרטון קשה לצפייה, שבו נראובני נוער משפילים נער אחר ומכים אותו עד זוב דם.

הסרטון סייע למשטרה להגיע אל הנערים ולעצור אותם. אגב כך, דווח שהנער המוכה נעצר גם הוא משום שהשתתף באירוע דומה יום קודם, הפעם מהצד המכה. האירוע הזה מצטרף לאירוע אלימות אחר של בני נוער שהתרחש בחדרה בתחילת השבוע.

לא מדובר בבעיה חדשה; פעם בכמה חודשים אנחנו קמים לבוקר של זעזועים וגינויים מול מעשה אלימות חדש של בני נוער. אנחנו נאנחים, ואז מדפדפים לסיפור הבא. אבל מי שההווה של המדינה, ובמיוחד עתידה, חשובים להם - כדאי שיתעכבו על העניין עוד כמה רגעים.

בכל שנה, לקראת פתיחת שנת הלימודים, התקשורת והציבור מתעסקים בשכרם של המורים, במחסור באנשי הוראה ובעתיד המקצוע. אלא שהמתח נסב תמיד סביב השאלה אם תהיה שביתה או לא. ברגע שהשקט התעשייתי מושג - כולם נושמים לרווחה וחוזרים לשגרת יומם.

האם מישהו נותן את הדעת על המתרחש בתוך בתי הספר? עד כמה המחסור בכוח אדם פוגע ביכולת של המורים לטפח אקלים מיטיב במוסדות הלימודים? עד כמה ניתן לעסוק בצריכת רשתות חברתיות באופן מושכל ולהזהיר מפני ההשפעות ההרסניות שלהן? האם יש למורים חופש ואפשרות לטפל כמו שצריך באירועי אלימות או שהחשש מההורים, ובעקבות כך מההנהלה, כובל את ידיהם? צריך לתת את הדעת על הסוגיות האלה לאורך כל השנה, ולתת למערכת החינוך את הכלים למנוע התפשטות מקרים כאלה.

אבל זה החלק הקל. זה הכי פשוט לגלגל את האחריות למערכת החינוך, זה הכי מתבקש לצקצק ולומר "לילד שלי זה לא יקרה". אבל זה לא נכון. הילדים שלנו, של כולנו, חשופים להרבה מאוד אלימות ברשתות, ובכלל במרחב הציבורי. כל אחד מההורים יכול לקום מחר בבוקר ולגלות שהילד שלו הוא הבריון שהיכה ואיים והשפיל. וכדי שזה לא יקרה - המבוגרים כולם, וההורים בראשם, צריכים להיכנס בעובי הקורה.

בשנים האחרונות נוצר בלבול רב בין הכלה נכונה של הקושי של הילדים, לבין הגנה בלתי מתפשרת עליהם גם כשהם עושים מעשים שלא ייעשו. כבר אין נכון או לא נכון, יש "ככה הילד הרגיש" ו"ככה התאים לו", והסכמה שבשתיקה עם מעשים שהם חוצי גבולות.

ההצדקה הבלתי מותנית של ההורים את ילדיהם צריכה להתחלף בהצבת גבולות יעילה ובונה, כדי שהחברה שתגדל פה תמשיך להיות בריאה. הורים חייבים להיות מעורבים בתכנים שהילדים נחשפים אליהם ברשתות, לשוחח עליהם, וגם להגביל את התכנים אם צריך.

זה הכי פשוט לגלגל את האחריות למערכת החינוך, זה הכי מתבקש לצקצק ולומר "לילד שלי זה לא יקרה". אבל זה לא נכון. הילדים שלנו, של כולנו, חשופים להרבה מאוד אלימות ברשתות, ובכלל במרחב הציבורי

מעבר לכל אלה, עולם המבוגרים כולו חייב להתחיל לרסן את עצמו - בכביש, בחניה וגם ברשתות. כשילדים צופים בהפגנה שהיתה בתחילת השבוע ליד ביתו של יריב לוין, מה הם יחשבו על אלימות וגבולותיה? כשנערים רואים סרטונים של ניבולי פה וקללות, באוטובוס או בכל מקום אחר, הם נחשפים לדוגמה אישית שלילית מעולם המבוגרים. כשהם קוראים באתרים התבטאויות נוטפות הסתה ואיומים - הם כבר נמצאים בתוך אקלים אלים.

גם סרטון האלימות המטלטל שהופץ ברשת הוא דוגמה. הפצה של הסרטון לא משרתת דבר, חוץ ממציצנות וזעזוע נקודתי במקרה הטוב והרחבת מעגל האלימות במקרה הרע. יותר מזה, הוכח כי סרטונים אלימים עלולים לגרום לחיקוי ולשחזור המעשים על ידי בני נוער אחרים.

ערב ראש השנה זו הזדמנות טובה לכולנו להפסיק את הצקצוקים הריקים ולהחליט שעושים מעשה: נוהגים רגוע יותר, מרסנים את עצמנו ברשתות ומחזירים למדינה הזאת מעט שפיות; ויתור על פרובוקציות, על ליבוי שנאה ועל הפצה של סרטונים אלימים יכול לעלות לנו בכמה לייקים, אבל בטווח הארוך - הוא ישיב קצת מהאנושיות שאבדה למקום הזה.