תל אביב מציגה: תרבות אירונית

תפילותראש השנהויום הכיפורים הן מהמנהגים השגרתיים והעתיקים ביותר בעולם היהודי. כבר אלפי שנים מתכנסים יהודים, בכל העולם ובכל תנאי, קשה ככל שיהיה, ונושאים תפילה. זהו טקס שגרתי ומוכר תלוי זמן, אך לא תלוי ריבונות או עצמאות יהודית. אך השנה הוחלט דווקא בתל אביב, העיר העברית הראשונה במדינת היהודים, שיש לשבור את השגרה הזו. שהיא מאיימת ופסולה ושראוי להגביל אותה.

לקראת הימים הנוראים, ארגון ראש יהודי ביקש לקיים תפילות פומביות במרחב הציבורי בכיכר דיזנגוף ובסמוך לתיאטרון הבימה. תפילה מסוג זה התקיימה בשנים קודמות ומשכה אליה יהודים משכבות שונות, גם כאלו שלא מבקרים לרוב בבתי הכנסת ובתפילות.

תושבים מודאגים פנו לעיריית תל אביב, וזו הבהירה שהיא הסכימה לקיום מצומצם של תפילות ביום כיפור, באורך שעה וחצי. בראש השנה נאסר כליל קיום התפילות, ונאסרה גם כל הפרדה בין נשים לגברים במהלך התפילה.

רבות ניתן לכתוב על שינוי הכיוון המקומם שנקטה תל אביב - עיר שהוקמה גם על ידי אנשים דתיים - ששנים רבות כיבדו בה את המסורת ואת הדת; עיר שידעה לפנות מקום גם לתושבים חובשי הכיפה שבה. אך הניתוק התל־אביבי הוא לא רק מההיסטוריה העירונית, וגם לא מההיסטוריה ומהמסורת היהודיות, אלא הוא ניתוק מעצמה וממה שאלו המאוימים מתפילה בכיכר העיר מבקשים כביכול לייצג.

אין ולו בדל של נאורות, של קבלת האחר ושל סובלנות בניסיונות לטרפוד התפילות. חופש הדת מוגן תחת חופש הביטוי בדיוק כמו החופש מדת, וזכותו של אדם לנהוג לפי תפיסת עולמו נמצאת בשורש הדמוקרטיה והפתיחות. תל אביב של ערב חגי תשרי תשפ"ד הפכה לעיר מסוגרת, מדירה ודורסנית כלפי כל מי שלא חי בהתאם לדרך שבה "ראוי", כביכול, לחיות ולהתנהל.

חופש הדת מוגן תחת חופש הביטוי בדיוק כמו החופש מדת, וזכותו של אדם לנהוג לפי תפיסת עולמו נמצאת בשורש הדמוקרטיה והפתיחות. תל אביב של ערב חגי תשרי תשפ"ד הפכה לעיר מסוגרת, מדירה ודורסנית כלפי כל מי שלא חי בהתאם לדרך שבה "ראוי", כביכול, לחיות ולהתנהל

תל אביב עדיין מצטיינת בתחום הסובלנות והכלת אמונות האחר - כשהדבר נוגע ללא־יהודים. תפילות נפרדות במרחב הציבורי עדיין מותרות למוסלמים, ואירועים מופרדים כמו ריצה המיועדת לנשים בלבד עדיין מתקיימים באין מפריע. אך האשליה שמדובר בעיר פתוחה וליברלית התנפצה על קרקע מציאות רדיפתם של מתפללים יהודים, ודחיקתם מחוץ לרחובה של עיר.

החילוניות התל־אביבית נסחפה למחוזות קיצוניים, מפלים ורודניים. מדובר במדרון חלקלק - מסילה שהתחנה האחרונה בה היא התנכלות למיעוטים וכפיית אורח החיים החילוני על מי שלא מעוניין בו. זו, באופן אירוני, התנהלות דתית ופונדמנטליסטית. וכל זאת - באצטלה של חופש ושל שוויון. ההיסטוריה מוכיחה שאלימות שלטונית וסתימת פיות עשויות להגיע גם בתצורה שלא מעוטרת בזקן ובפאות או חובשת כיפה.

ראוי להתפלל בימים הנוראים הקרובים - כמובן לא במרחב הציבורי ורק בערבוב מגדרים - שפרנסי תל אביב וראשיה יתעשתו. כי אם החזרה לשפיות והכלת האחר לא יתרחשו - רק אלוהים יוכל לשמור.