לא בוחרים, לא נבחרים

ב־31 באוקטובר 2023 יתקיימוהבחירות המוניציפליות במדינת ישראל. בערים שבהן מתגורר רוב חילוני ודתי ומכהנים ראשי ערים שאינם חרדים, מתנהל מסע בחירות יצרי, רועש, אקטיבי. מתנהלת מלחמה אמיתית על ליבם של הבוחרים, ונעשים מאמצים לגרום להם להיות מרוצים ולחוש שיש תמורה אמיתית לכספי הארנונה שהם משלמים. לעומת זאת, בערים החרדיות הבחירות המוניציפליות לא קיימות. או שמא נכון יותר לכתוב: הן משחק ציני ופוליטי אשר מתקיים כדי לענות על האינטרסים המפלגתיים של הפוליטיקאים החרדים.

כמו קובייה הונגרית משחקים הפוליטיקאים במפת הערים החרדיות. מסמנים טריטוריות, כובשים יעדים. האזרחים וצורכיהם אינם פקטור במשוואה. ראש עיר חרדי לא צריך להתאמץ על מנת לרצות את בוחריו, לתושבים החרדים אין באמת בחירה. בכל סבב של בחירות מוניציפליות מחליטים הפוליטיקאים את מי הם מעמידים בראש והיכן יש להם רצון לשלוט. התושבים אמנם משלשלים לקלפי פתק, אך את התוצאות כולם יודעים מראש.

בעיר רכסים, למשל, עיר עם רוב חרדי מובהק, עדיין לא גילו לתושבים מי יוביל את העיר שלהם קדימה בשנים הבאות. בקדנציה הקודמת כיהן ראש עיר מטעם דגל התורה, בקדנציה הנוכחית היה בראש דווקא נציג מטעם ש"ס, ועד לכתיבת שורות אלו תושבי רכסים אינם יודעים היכן הם ממוקמים במפת האינטרסים הארצית. כך גם בביתר, בבית שמש ובאלעד. כמעט בכל בוקר מתעוררים התושבים ומגלים כי במהלך הלילה "עברו ידיים".

בעיר רכסים למשל, עיר עם רוב חרדי מובהק, עדיין לא גילו לתושבים מי יוביל את העיר שלהם קדימה בשנים הבאות. עד לכתיבת שורות אלו תושביה אינם יודעים היכן הם ממוקמים במפת האינטרסים הארצית.

בשבוע שעבר פורסם כי אריה דרעי ובכירי חסידות גור עסוקים במרתון מפגשים לקידום שיתוף פעולה בכמה ערים. אחד מעיקרי הסעיפים שעלו במהלך פגישתם, היה כיאוריאל בוסו- תושב פתח תקווה במשך שנים, שהוצנח ע"י אריה דרעי לעמוד בראשות העיר בני ברק, ואף הפיח תקווה בליבותיהם של התושבים שציפו למעט שינוי בעיר בעלת התשתיות הקורסות - יפרוש מהמרוץ בבני ברק. בתמורה, ש"ס תתמוך במועמדות של חנוך זייברט, חסיד גור ומי שעמד בראשות עיריית בני ברק בקדנציה הקודמת, תוך הבטחה שחסידות גור תסיר את התמיכה ביריבו של דרעי,יחיאל לסרי באשדוד, והבטחה לשיתוף פעולה בערים נוספות.

הלכתם לאיבוד? אתם לא לבד. תושבי בני ברק, שהתרגלו לרעיון שבוסו יעמוד בראש עירם ואולי אפילו יקיים את ההבטחות מרחיקות הלכת שהבטיח לתושבי בני ברק המאוכזבים, נאלצו לקום בבוקר, להאזין לחדשות שסיפרו להם כי בני ברק עוד במשא ומתן, וכי עליהם לאפסן את החלומות לפחות עד היום של הגשת הרשימות. אחד המאפיינים הסוציולוגיים של החברה החרדית הוא תרבות ההמתנה. מחכים לרגע האחרון - ועד אז בבורסת השמות נסחרות הערים החרדיות בין "דגל" הליטאית, ש"ס ואגודה.

ויש ערים חרדיות שנדמה כי נכבשו לנצח, ואפילו למראית עין לא מתקיים משא ומתן. כך, למשל, בעיר מודיעין עילית מכהן יעקב גוטרמן כבר 20 שנה מבלי שעומד מולו שום מועמד רציני שמאתגר אותו. לא כי אין אחד כזה - אלא כי הכל נסגר מראש ומלמעלה. והתושבים? ימשיכו לחלום שמישהו יספור אותם.