בתמרון תעמולה זול נדרשנו לאחרונה לענות ל"שאלה" מי יצילנו מביטול הבחירות בכנסת, שכביכול יצאה מדעתה, אחרי שהרפורמה תחליש את בג"ץ.
זו תעמולה אבסורדית, שבורות היסטורית ופוליטית כפולה מזינה אותה. ראשית, לא הפרלמנטים היו מקור הרעה בדמוקרטיות שבריריות כמו רוסיה שלפני לנין, איטליה שלפני מוסוליני וגרמניה שלפני היטלר. להפך, בכל המקרים האלה, וברבים שבאו אחריהם, הפרלמנטים היו המבצר שהופל. הפילו אותם כנופיות טרור (באיטליה ובגרמניה) או יחידות צבא שהיו לכנופיות פוליטיות (ברוסיה). בסופו של דבר, מה שהפיל שם את הדמוקרטיה היה טרור שהטילו בריונים פשיסטים וקומוניסטים על חברי הפרלמנטים ומחוץ להם.
מי שרוצים להגן על הדמוקרטיה חייבים, אפוא, להגן על הכנסת. שנית, בשום משבר מהסוג הזה, שופטים ויועצים לא היו מסוגלים להושיע את הדמוקרטיה, כתקוות הנושאים עיניים לשופטת אסתר חיות בתור גננת. אכן, יש סכנה שכנופיה נוסח "כוח וגנר" הרוסי תכפה על פרלמנט להשעות את המשטר הדמוקרטי. אבל אחרי כן השופטים ישותקו בפחד או ישתפו פעולה מרצון עם קולונלים למיניהם, נוסח ה"לשעברים" הממרים אצלנו או כנופיה אחרת.
אם יש סכנה לדמוקרטיה בישראל, היא עלולה להתפתח מהמרדת צה"ל נגד הכנסת הנבחרת, ונגד הממשלה וראש הממשלה שהכנסת מינתה, בתהליך שיחולל בג"ץ בדיוניו הרי־האסון על חוק הנבצרות. הרעה הצפונה לדמוקרטיה ולכנסת מצד שמאל כבר הסתמנה לפני שרשרת הבחירות האחרונה, בתוכניות הזויות שרקחו "המכון הישראלי לדמוקרטיה", כשמו לא כן הוא, ואחריו גורמים אחרים, לבטל את החובה של כל ממשלה למשול אך ורק מכוח רוב מוחלט בכנסת - כלומר, לבטל למעשה את ריבונות העם המגולמת בכנסת.
האיום הזה נגנז (זמנית?) עקב ניצחון הימין בבחירות, אבל סכנה קרובה אחרת טמונה בשילוב בין החתרנות הנוכחית בצה"ל ואיומי הפרוטקשן נגד הכנסת, לבין הדיון חסר הסמכות של בג"ץ ב"חוק הנבצרות" - כלומר, בתיקון לחוק יסוד: הממשלה. בג"ץ כבר הראה לנו שהוא לא מתרגש מחוסר סמכותו לחוקק ומוכן לרמוס את הכנסת, שהיא־היא מבצר הדמוקרטיה. לכן למצער אפשר להניח שהוא ישים עצמו מחוקק, יש מאין, וידחה עד לאחר הבחירות הבאות את החלת התיחום של נבצרות ראש הממשלה שחוקקה הכנסת.
נזכור מדוע נזעקה הכנסת להגביל את הוצאת ראש הממשלה לנבצרות: ממשרד היועצת המשפטית לממשלה דלפה, או הודלפה, ידיעה על דיונים בדבר הוצאת ראש הממשלה נתניהו לנבצרות, אם יידרש למשבר החוקתי, בתואנה שבזה הוא מפר את הסכם ניגוד העניינים שנחתם בכניסתו המחודשת לתפקיד. לפיכך, כשידחה את החלות של חוק הנבצרות, יחזיר בג"ץ את איום היועמ"שית להדיח את נתניהו מהשלטון - בהחלטה מנהלית, ללא משפט! - אם נתניהו יתערב במשבר החוקתי שבין הכנסת לבין בג"ץ.
מה, אפוא, יעשה נתניהו? הוא שיחליט, כמובן. אבל נתניהו אינו רשאי להחליט כרצונו ותו־לא. הוא האיש שהנציגה המוסמכת שלנו, הכנסת, הפקידה בידיו את הריבונות שלנו. אסור לו להפקיר אותה! לפיכך, ככל שנתניהו נאמן לריבונות העם ולהתגלמותה בכנסת הנבחרת, הוא חייב, ראשית, להתערב במשבר שבין בג"ץ לבין הכנסת, המאיים על החברה הישראלית; ושנית, הוא חייב לדחות את הדחתו־למעשה מהשלטון בהפיכה משולבת של בג"ץ והייעוץ המשפטי.
ואם נתניהו יתנגד להפיכה, כחובתו, מה יעשה צה"ל? האם הרמטכ"ל הרצל הלוי (הקרוי בשמו של מייסד הדמוקרטיה הציונית...) יפנה לממשלה, המפקדת החוקית שלו, וישאל מי מייצג אותה במקום ראש הממשלה? ומה לדעת בג"ץ יעשו בוחרי נתניהו? יורידו ראש ככבשים? יצופו כגוויות בירקון, כדברי אהוד ברק? חיות וחבריה חייבים להבין שהם משחקים באש של מלחמת אחים, חלילה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו