שאריות של אחריות לאומית

אחרי כמה ימים של הצהרות על "כשירות מתוחמת" ואחר כך "פגיעה מתוחמת", המשדרות רגיעה יחסית, החלו לצאת כותרות שהבהירו כי בניגוד לתחזית ראש הממשלה,הטייסיםלא נרגעו "יום־יומיים אחרי החקיקה", והמצב, לפחות בחיל האוויר, יכול היה להיות טוב יותר. בהמשך לכך ביטל ראש הממשלה את המשך חופשתו וכינס אתהרמטכ"ל, מפקד חיל האוויר ובכירים במערכת למה שהוגדר"התייעצות ביטחונית".

עד כאן השתלשלות סבירה של אירועים במסגרת ימים ששום דבר לא סביר בהם.

אלא שהידיעות שפורסמו לאחר אותה התייעצות נדמה כמו נלקחו מעלילת סרט רע.

ההבנה שראש הממשלה לא כינס את הפורום מתוך שאריות של אחריות לאומית החלה בהודעה שיצאה מטעמו עם סיום הפגישה, ולפיה "ראש הממשלה הנחה את הרמטכ"ל לשמור על כשירות צה"ל ומוכנותו". אכן, רעיון מעולה. לא ברור איך רא"ל הלוי לא חשב על המטרה בעצמו. באופן צפוי הולידה ההודעה גל תגובות ציניות. "ראש הממשלה הנחה את החזאי לשמור על טמפרטורות נעימות לעונה", "ראש הממשלה הנחה את כל החולים שמצבם קשה להבריא", והקו ברור.

אלא שדי מהר נמחק החיוך המריר, כאשר התברר שבפרק שהחמצנו נזף נתניהו ברמטכ"ל ובמפקד חיל האוויר על שמילאו את חובתם והתריעו מפני הכשירות ההולכת ונשחקת, והזהיר אותם לבל ימשיכו בהוצאת כותרות מלחיצות.

ראש המל"ל יכול לעשות כדברי אדונו ולהצהיר שצה"ל כשיר לכל משימה. שופרותיו יכולים להמשיך להחזיק בדפי מסרים סותרים, שלפיהם בימים ראשון עד שלישי הכל מעולה. כמה מכתבי פייק של גמלאי צה"ל וכל השאר איומי סרק של עיתונאים מטעם, ואילו בשאר ימות השבוע הטייסים הבוגדניים כפויי הטובה שכחו מי הסליל אותם כל הדרך לביס"ט. זה לא ישנה את העובדה שבזמן שכל ראשי מערכת הביטחון מתריעים מפני פגיעה משמעותית הולכת וגדלה, ראש הממשלה שלנו עסוק בלאיים על השליח.

לפי המשך הדיווחים, לאחר שראש הממשלה שמע מהמפקדים שחוק הגיוס המתוכנן צפוי להקריס את המערכת עוד יותר, הוא ניסה לדבר על ליבם של ראשי הסיעות החרדיות. הם הבהירו לו שגם אותם ביטחון המדינה לא ממש מעניין. יש להם את אבינו שבשמיים.

צריך לומר את המובן מאליו: העברת האחריות אל הרמטכ"ל לאחד האירועים החמורים שידע הצבא היא לא פחות ממקוממת. מדובר באירוע שהוא כל־כולו אזרחי. חוסר האמון שעליו מצביעים אותם אנשי מילואים שהודיעו על הפסקת התנדבות הוא מול הדרג המדיני, לא מול מפקדיהם בצבא. הרמטכ"ל יכול להוריד דירקטיבות, לדבר עם מפקדיו ולפנות לאנשי המילואים. הוא יכול אולי למזער את הנזק, אבל כפי שלא היו בידיו הכלים למנוע את הפגיעה שכבר מתקיימת, כך הוא נעדר יכולת למנוע את הקריסה שעוד תבוא. כשראש הממשלה מנחה אותו "לשמור על כשירות צה"ל ומוכנותו", ובאותה נשימה ממשיך לקדם אותם דברים שמפניהם מזהירים אותו בחומרה ראשי המערכת, הוא בעצם שולח את הרמטכ"ל למבצע צבאי, לאחר שבעצמו רוקן את כל המחסנים מתחמושת. סביר יותר שאם יש דבר המטריד את ראש הממשלה ביחס לאזהרות המובאות בפניו הוא לא מצב הכשירות, אלא השאלה את מי יאשימו באסון הבא.

אם יש נקודת אור ביממה האחרונה, הרי היא בהתעקשות הרמטכ"ל ומפקד חיל האוויר גם אל מול הלחצים הבלתי נתפסים של הדרג המדיני שאליו הם כפופים. ממשלות קמות ונופלות, אבל צה"ל יש אחד, וחוסר אמון בינו לבין האזרחים הוא מכה שלא תמיד ניתן להתאושש ממנה. יהיה מי שימשיך להאשימם בניסיון להפיכה צבאית. יהיו מי שיזכירו לנו את עברם בקרן וקסנר. כשהמוקשים בשדה הם פוליטיים, וכשאין יחידת הנדסה לסילוקם, נשאר רק לקרוא "אחריי!", וכמו תמיד בפיקוד מלפנים נדרש לכך אומץ, אך לא פחות מכך - אמון במפקד.