בשם האם

באחד הבקרים של מבצע עופרת יצוקה חיכיתי להסעה שתיקח אותי להופעות במקלטים בדרום, ובינתיים הדלקתי את הטלוויזיה.

התברר שבלילה החלה הכניסה הקרקעית של צה"ל לעזה. ברקע הדיווחים, שודרו בלופ תמונות מההכנות של הכוחות.

בין התמונות שחזרו על עצמן, צד את עיניי חייל שעמד ליד טנק והתפלל בדבקות. שאלתי את עצמי למה ביום רגיל לא רואים על המסך אנשים כאלה - את עם ישראל האמיתי - ועם השאלה הזו ניגשתי לפסנתר וכתבתי את השיר "רקפות בין הסלעים".

אחרי המבצע העלה מישהו לרשת קליפ שערך לשיר. הקליפ היה חובבני מאוד, ואפילו שמי היה כתוב שם לא נכון, אבל מכיוון ששולבו בו תמונות של נופלים, הערכתי את הכוונה, לא דרשתי להוריד אותו ולדעתי הוא קיים ברשת עד היום.

בין התמונות היתה גם תמונתו של בניה ריין זכרו לברכה, וכך זכיתי לטלפון מאמו חגית.

חגית הודתה לי על ששילבתי בקליפ את תמונת בנה, ואני סיפרתי לה שלא אני אחראי לקליפ, אבל שהשיר בהחלט מדבר על בניה ועל חבר'ה כמוהו. השבוע תורי להודות לחגית ריין.

בדברים הנוקבים והמרגשים מאוד שנשאה באזכרת בנה, הפנתה חגית ריין לראשונה את הזרקור לאחור: היא לא דיברה על הנזק העתידי של תופעת הסרבנות - על הפגיעה בכשירות הצבא, או על פתיחת האפשרות של סחיטת כל ממשלה עתידית באיומיהן של יחידות צבאיות.

חגית ריין דיברה על העבר. על הנזק למורשת. על מה שמרגישה אם שכולה שהיתה מספיק טובה כדי לשלם עבור ביטחון מדינת ישראל את המחיר הכבד ביותר, אבל היום, הרמטכ"ל דאז שהוביל (באופן כושל מאוד) את המערכה שעלתה בחיי בנה, לא רואה בה אחות, ומעודד אחרים שלא ללכת בדרכו של בניה, שהעמיד את ביטחון ישראל מעל כל שיקול אחר.

כך זה נשמע במילותיה הצורבות את הלב:

"אנחנו מודים לקב"ה שנותן לנו כוח כל יום מחדש. אבל בחודשים האחרונים, המדינה שינתה את פניה...אמירות לא נעימות כמו 'אתם לא אחים שלי', ואפילו ירקו עלי.

"אני שואלת אותך, בניה: לשמוע מילים כמו 'את לא אחותי' - אני צריכה לספוג משפטים כאלה פוצעים אחרי שנתתי את היקר לי מכל לאחים שלי ולמדינה שלי? זה כמו חץ עם רעל שפוגע בתוך הלב, מדמם, ומשפריץ דם ומוציא את כל המוגלה, וכל מה שהיה לפני שבע־עשרה שנים פורץ החוצה. כל מה שאנחנו מנסים לכסות אחריו ביומיום".

הסרבנים טוענים שה"חוזה" בין החייל לממשלה השתנה, ברגע שלתפיסתם הממשלה מקדמת שינוי בשיטת הממשל.

אבל בניה ריין לא יצא לקרב כדי לשרת את ממשלת אולמרט, שרצתה לקדם את תוכנית ההתכנסות שבמסגרתה היו הוריו עלולים להיות מגורשים מביתם. הוא יצא בגלל חוזה הרבה יותר עמוק - שותפות הגורל של עם ישראל.

חגית ריין דורשת מאיתנו להיות מסוגלים להתווכח בלי להפר את החוזה הזה. אני מודה לה על קריאת ההשכמה הזו ומקווה שנקשיב לה.