"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

כולנו הלומים של החיים

השבוע נאלץ איציק סעידיאן לממן את הלווייתו של בר כלף ולפתוח במחאה עד שיועבר לקבורה בחלקה צבאית • מעגל המוות של הלוחמים נמשך, ונדרש קו פעולה אחר

,עודכן
0השמעה
עידן קלימן, יו"ר ארגון נכי צהל, בהפגנה של נכי צה"ל בעקבות הצתתו העצמית של איציק סעידיאן ב-2021, צילום: גדעון מרקוביץ

כנס מיוחד של השדולה למען הלומי קרב בכנסת התקיים השבוע, באופן חריג, למרות הפגרה. הנושא: לוחמים הסובלים מפוסט־טראומה בשל שירותם הצבאי. אווירת החירום נוצרה על רקע טרגי במיוחד - שני הלוחמים במילואיםבר כלףואור דוניו, זכרם לברכה, שנטלו את חייהם לאחר התמודדות נפשית קשה שהכניעה אותם.

כנס החירום אורגן במשותף בידי ח"כ יצחק קרויזר מהקואליציה וח"כ מיכאל ביטוןמהאופוזיציה. שיתוף פעולה פרלמנטרי בין הצדדים נדיר בימים אלו, אך הטרגדיה הכפולה והרצון להושיט יד ללוחמים שנושאים את פצעי הקרב עמוק אל תוך חיי האזרחות המסו את החומות והמחלוקות.

הכוונות טובות, הרצון לסייע אותנטי, הזעזוע אנושי, ותחושת החירום הכרחית. ובכל זאת, כדאי להביע ספק בנוגע לתוצאות פעילותם של חברי הכנסת והרשויות הממשלתיות שאמורות לטפל בלוחמים הסובלים.

בשנים האחרונות, ללא תלות בזהות הממשלה, התקיימו לכל הפחות שלושה כנסים מסוג זה. ועדות הוקמו באיחור, הבטחות נשמעו, רפורמה אחת נהגתה ויצאה לדרך, ומספר רב של הלומי קרב ומשפחותיהם הגיעו לכנסת להשמיע את צעקתם.איציק סעידיאן, שהצית את עצמו ב־2021 וטלטל רבים, הביא לעליית המודעות וגייס לפעולה תקשורת, נבחרי ציבור ופקידים.

ועדיין, למרות שיפור מסוים בתחום, הפתרון נראה רחוק, ולוחמים ממשיכים ליפול בשדה הקרב הנפשי. השבוע נאלץ סעידיאן לממן את הלווייתו של בר כלף ולפתוח במחאה עד שיועבר כלף לקבורה בחלקה צבאית. מעגל המוות של הלוחמים נמשך.

ייתכן שנדרש קו פעולה אחר. הפרעת פוסט־טראומה היא חמקמקה, עשויה להתפרץ גם זמן ממושך לאחר הקרב, בושה שמלווה את הסובלים ממנה גוררת תת־דיווח, והחיבור בין המצוקה לשירות הצבאי אינו תמיד קל וטבעי, בייחוד כשהסובל פונה למערכת ביורוקרטית סבוכה שתכיר בו ותסייע. הפתרון הוא אולי העברת המשקל לגופים אזרחיים ועיוורים פחות, המוכוונים לטיפול בלוחמים. עמותות, משפחות ומטפלים שיתוקצבו ויבצעו את העבודה והסינון שהמדינה מתקשה לעשות.

דווקא במגרש האזרחי הוצעו פתרונות חדשניים, החל מתרפיות לא קונבנציונליות כדוגמת היעזרות בבעלי חיים ומוזיקה ועד התערבות רפואית, כרגע ניסויית, בעזרת סמים פסיכואקטיביים שונים שהניבו תוצאות מבטיחות ומעוררות תקווה לעתיד.

לצד התנועה האיטית של המערכת נדרשת התגייסות אזרחית רחבה, לשים לב לבר כלף ואור דוניו הבאים בטרם סיפורם יבשיל לסוף טרגי. עלינו למצוא עבורם דרך להקל את הכאב ולזעוק את זעקתם - בעודם בחיים.

במובן זה, אין קלישאה לא נכונה - הם היו בשבילנו, אחריותנו לחלץ אותם. זהו בהחלט מצב חירום, כפי שהגדירו חברי הכנסת, והוא דורש פקיחת עיניים והתבוננות לצדדים כדי לזהות את הסכנה ולדעת להושיט יד תוך כדי דרישה מהמערכת לפעול, אך מבלי להסתמך עליה.

בקרב כמו בקרב, עושים הכל כדי לנצח ולהציל חיים, גם בלי להמתין לתגבורת המתמהמהת.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר