הנוקאאוט הדמוגרפי מסוכן יותר

אני מודה שהתעצבתי לקרוא את דבריו של איתמר פליישמןעל כך שנורמליזציה עם סעודיה תהיה נוקאאוט למחנה השלום, משום שלא תכלול התניות בנושא הפלשתיני.

להזכירך, איתמר, כשנחתם הסכם השלום עם מצרים בין בגין לסאדאת - היו בימין זעקות ופיצול פוליטי, והיה זה מחנה השלום שהעניק לו את הרוב הדרוש בכנסת, אף על פי שהוא לא היה מותנה בהסכם ישראלי־פלשתיני.

כשמנהיג אחר של הליכוד, אריאל שרון, הוביל את הנסיגה החד־צדדית (הבעייתית) מעזה - מחנה השלום העניק לו רוב בכנסת, למרות הביקורת על כך שלא עשה זאת כחלק מהסכם הביניים עם אש"ף.

כשנחתמו הסכמי אברהם - הם זכו לתמיכת מחנה השלום, אף על פי שלא היו כרוכים בהסכם ישראלי־פלשתיני. הסיבה לכך היא פשוטה: מחנה השלום תומך בשלום.

אם יהיה הסכם נורמליזציה בינינו לבין הסעודים - יהיה זה שוב מחנה השלום שימחא לו כפיים, פשוט משום שאנחנו מאמינים כי השתלבות של ישראל באזור היא חיונית לביטחוננו לאורך שנים.

זהו נוקאאוט לתפיסה הערבית ארוכת השנים שראתה את ישראל כתופעה זמנית, כמו צלבנית, באזור הזה. לא נוקאאוט לשמאל ולא נוקאאוט לימין.

האינטרס המרכזי שלנו הוא הימנעות ממצב שבו מיעוט יהודי ישלוט ברוב ערבי ממערב לירדן. אם באמצעות הנצחת הכיבוש, אם באמצעות סיפוח וחקיקה שפוגעת בזכויות הבסיסיות של הפלשתינים, שעלולה, חלילה, לממש את הטענות על אפרטהייד ישראלי, ואם באמצעות יצירת מצב שיגרום לפלשתינים להגר מכאן בהמוניהם.

הסכם עם סעודיה יהיה תרומה חשובה לקיבוע מעמדה של ישראל במזרח התיכון, אבל לא יהיה בו כדי לקדם את הבטחת הרוב היהודי היציב. סעודיה היתה חברה קבועה בפורום השיחות הרב־צדדיות, שהתקיים עם 13 מדינות ערב ועם מדינות רבות אחרות מאז ועידת מדריד ב־1991 ועד 1996. בפורום נידונו, בין השאר, פרויקטים שכללו בנק השקעות אזורי, מיזם התפלת מים ונושאים אחרים שחלקם מומשו במהלך השנים. אבל הסעודים הפגינו באופן קבוע יחס מסויג ואפילו ציני למיזמים הללו.

כותב השורות הללו עמד בראש המשלחת הישראלית לשיחות הרב־צדדיות, ובאחת מהפגישות של ועדת ההיגוי, שבה השתתפו ראשי כל המשלחות, ביקשתי לשוחח בארבע עיניים עם מקבילי, סגן שר החוץ הסעודי.

שאלתי אותו לפשר הכתף הקרה. תשובתו היתה: "אתה יודע שבסעודיה אסור לנשים ללמוד נהיגה, ולא רק לנהוג?". כדי לא להותיר אותי פעור פה, הוא הבהיר: "אצלנו הכול קורה לאט".

לא יהיה מאושר ממני אם סעודיה תחליט לשנות את עמדתה, גם אם לא ייכלל מהלך דרמטי במישור הישראלי־פלשתיני, אבל שמחת הימין על היעדר הפרק הפלשתיני היא כשמחת ילד על הודעתו של רופא השיניים על דחיית תור. את חלוקת הארץ בינינו לבין הפלשתינים אסור לדחות אם אתה ציוני אמיתי.