שלום עם סעודיה: נוקאאוט לשמאל

בקצב הולך וגובר מתרבות הסנוניות המבשרותשלום או נורמליזציה קרובים עם סעודיה.

במשך שנים נתפסה סעודיה כגביע הקדוש בכל הנוגע להסכמי שלום. מדינת ענק ערבית, עשירה ומרכזית במזרח התיכון, שכריתת הסכמים איתה תייצר רצף של מדינות שעימן ישראל מצויה ביחסים טובים, ותשלים כמעט באופן סופי את פאזל השלום שהחל בהסכמים עם שכנותינו הקרובות מצרים וירדן.

התקווה לשלום ישראלי־סעודי נתקלה עד כה במכשול שמנע את קיומו, בדמות הסכסוך הישראלי־פלשתיני, גם מצד הסעודים עצמם, שלאורך השנים אף הציעו יוזמות שלום שהותנו בפתרון הסכסוך עם הפלשתינים. הדבר שימש כלי בידי השמאל הישראלי, ששם את מרכז הווייתו על "סיום הכיבוש וקונספציית שתי המדינות לשני עמים" לא רק כפעולה מוסרית, אלא כמפתח היחיד לפתיחת דלת השלום לכלל העולם הערבי.

השלום עם הפלשתינים, כידוע, טרם פרץ. ובכל זאת, רק בשבועות האחרונים יותר מרמזו בכירים ישראלים וגם נשיא ארה"ב ביידן שהסכם עם ענקית הנפט מהמפרץ הפרסי יותר מאפשרי.

אם נוסיף לאופציית השלום שבפתח אתהסכמי אברהם, נקבל תוצאה שהיא נוקאאוט מהדהד לאחד משורשי האידיאולוגיה של השמאל הישראלי, והתמוטטות טוטאלית של חזית המלחמה ב"כיבוש" והתהליכים המדיניים שהיו בסיס למסעות בחירות, להפגנות ולפעילות ארגונים ישראליים הנפרשים מ"שלום עכשיו" ועד "שוברים שתיקה" עשרות שנים.

למעשה, איבד השמאל הישראלי את השורש שממנו ינק את החשובים שבעקרונותיו, והבנה זו חלחלה היטב גם להנהגת השמאל הנוכחית, למעט מרצ ומפלגת העבודה. לפיד וגנץ ממעטים להתבטא בנושא, ולכל היותר מפזרים סיסמאות מעורפלות. המילה כיבוש הפכה כמעט למילת גנאי.

היעלמות החלום על זאב וכבש ישראליים ופלשתיניים המתגוררים יחד בולטת גם במחאה המתחוללת בימים אלו סביב עניינים פנימיים. מנהיגיה עושים מאמצי־על כדי לברוח מבשורת שתי המדינות לשני עמים בכל כוחם.

זו הסיבה שפעילים מהגוש נגד "הכיבוש" הוכו וסולקו על ידי "אחים לנשק" מאחת ההפגנות ברחוב קפלן, רק כי הניפו שלט נגד "טרור המתנחלים". החשש שצמצום עילת הסבירות יביא לדין בינלאומי קצינים במילואים כלל לא מתייחס למהות של שהות צה"ל ביו"ש, אלא לחשש שתישלל מהם הזכות לנוע בחו"ל בחופשיות. גם שקמה ברסלר הצהירה: "הכיבוש הוא לא הבסיס למה שקורה כאן, לתפיסת עולמי" - הנאום הותקף ברשתות החברתיות מצד אנשי שמאל.

מרבית האזרחים שבעו משכול ומאש כתוצאה מהניסוי העקוב מדם למצוא פתרון מול הפלשתינים. הסכם עם סעודיה יהווה תעודת פטירה רשמית לרעיון שנפח את נשמתו לכל המוקדם באוסלו, ולכל המאוחר לאחר ההתנתקות.

המחאה הנוכחית מנסה להזריק חיים חדשים במחנה פוליטי שאיבד את הנכס הכי יקר שלו, ושבאופן אירוני, מהסוג שרק המזרח התיכון יודע לייצר, השלום האמיתי - בתקווה שאכן יבוא - יבצע וידוא הריגה בשלום הפיקטיבי שניסה השמאל לקדם במשך יותר משני דורות.