"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

סוקרטס הי"ד

איך שלא זורקים את הקובייה, בסוף הדמוקרטיה מכריעה שנתניהו רה"מ, ושוחרי הדמוקרטיה לא מסוגלים להכיל את זה • אם אלו התוצאות, אולי השיטה לא כל כך טובה

,עודכן
0השמעה
רה"מ בנימין נתניהו. צילום: שיר טורם/פלאש90

הפילוסוף היווני סוקרטס נחשב לאחד האבות המכוננים של הדמוקרטיה, במשמעות המקורית שלה: "שלטון העם". הוא לא האמין שהעם חכם או צודק ממנו, אלא הדגיש את הצורך בקבלת הכרעת הציבור. כאשר נשפט על ידי אנשי אתונה בעוון כפירה באלים והשחתת נפשו הרכה של הנוער האתונאי, נגזר דינו למוות בשתיית כוס רעל.

בערב שלפני ביצוע גזר הדין, הגיעו תלמידיו לתאו במטרה לחלצו, כי עם כל הכבוד לדמוקרטיה האתונאית - להרוג אדם חכם כמו סוקרטס זו טעות חמורה. אך סוקרטס סירב לצאת מתאו. אף שהאמין שהצדק עימו ושגזר הדין שגוי, הסביר סוקרטס לתלמידיו שהוא בחר לחיות בחברה הדמוקרטית של אתונה ולקבל את דיניה. למחרת שתה את כוס התרעלה.

יש קונצנזוס רחב סביב הצורך בכיווץ מפלצת הסבירות הבלתי מרוסנת, שיצר בפס"ד "דפי זהב" נשיא העליון בדימוס פרופ' אהרן ברק, לגודלה המקורי. קונצנזוס פוליטי שכולל לא רק את 64 חברי הקואליציה, אלא מעמיק מיאיר לפיד ועד גדעון סער, מאביגדור ליברמן ועד מתן כהנא.

כולם הבינו שהכלי המשפטי שמאפשר לקומץ בלתי נבחר של שופטים להחליף בשיקוליו שלו את שיקוליה של ממשלה שקיבלה את סמכותה מהציבור, הוא נשק לא קונבנציונלי ולא דמוקרטי. גם באקדמיה נשמעה על עילת הסבירות, בתצורתה הבלתי מרוסנת, ביקורתם של גדולי המשפטנים, מדניאל פרידמן ועד מני מאוטנר, מיואב דותן ועד יובל אלבשן. אפילו שופטי העליון לא נמנעו מלהביע את מורת רוחם מהעילה הבלתי סבירה.

כעת, משהגיעה השעה לתקן, במקום לשנס מותניים ולהתייצב כאיש אחד לימין הקואליציה, כולם מושכים בכתפיהם ונסוגים מתמיכתם בחקיקה לצמצום עילת הסבירות. לכל אחד מהתומכים הנלהבים־בעבר יש הסבר משכנע מדוע עכשיו הוא מתנגד, אבל האמת היא פשוטה, גם אם לא נוחה להיאמר. צמצום עילת הסבירות הוא מהלך דמוקרטי.

אך עם פריחתן של הרשתות החברתיות ועלייתם של גופי תקשורת שמזוהים עם הימין השמרני והמסורתי, ובתמיכתה האיתנה של הדמוגרפיה, איך שלא מגלגלים את קוביות הפוליטיקה, בסוף הדמוקרטיה מכריעה שנתניהו בראשות הממשלה, החרדים מרכיב משמעותי בהנהגה, אמסלם ודיסטל סביב שולחן הממשלה, בן גביר וסמוטריץ' שרים בכירים. שוחרי הדמוקרטיה לא מסוגלים להכיל את זה - אם אלו התוצאות של הדמוקרטיה, אולי היא לא שיטה כל כך טובה?

מעטים האנשים כיום שיסכימו לומר בקול שהם מסכימים עם תלמידיו של סוקרטס, שהם בזים לדמוקרטיה ולבחירת העם, כמו פרופסור בעל שם, שופט עליון לשעבר (שלא ביקשתי את רשותו לפרסם ולכן לא אציין את שמו), שאמר לי: "אתה יודע מה זה 'דמוס'? דמוס זה אספסוף, העם הנבער. וכבר אפלטון אמר שדמוקרטיה זה הכי גרוע...".

במדינת ישראל הנאורה והליברלית כולם מהללים את הדמוקרטיה, כולם מוחאים כפיים לסוקרטס בהערצה, אבל אף אחד לא מוכן לשתות את כוס התרעלה כשהדמוקרטיה מגישה לו אותה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר