נתניהו לא רוצה תקשורת חופשית

כבר שנים הוא בועט בתקשורת הישראלית, מחליש אותה והופך אותה לשק חבטות. כבר יותר מ 20 שנה הוא מנהל נגדה מאבק איתנים, קודם כשר התקשורת ואחר כך על ידי מינוי שרים עושי דברו. מה שמניע אותו זאת נקמה. הוא חש שהתקשורת "מחפשת" אותו, מבין ששליטה בנרטיב היא שליטה בסדר היום הציבורי ובתפיסת העולם של אזרחי ישראל.

הסעיף הקואליציוני שאוסר על השותפות הקואליציוניות להתנגד לכל מהלך שקשור בשוק התקשורת - המאבק בתאגיד, האמירות הקשות כלפיה והעיסוק האובססיבי באופן הסיקור שהוביל אותו להפוך נאשם בפלילים - מספר סיפור אחד: בנימין נתניהו לא רוצה לראות בישראל תקשורת חופשית.

כל מי שעוסק בתקשורת מבין את זה. קברניטי התאגיד, ערוץ 13 וערוץ 12, כולם אנשים מבריקים שמבינים פוליטיקה. ועדיין, במהלך השנים, עורכים ועיתונאים והבעלים של ערוצי התקשורת הללו עסקו בחנפנות בלתי פוסקת לראש הממשלה, ונרמלו קיצונים כמו איתמר בן גביר. לא משנה כמה נתניהו דרך עליהם וכמה זלזול הוא הפגין כלפיהם - הם תמיד פתחו בפניו את האולפן, הושיבו בפאנלים שלהם אנשים שכל תפקידם הוא להביא את דבר ראש הממשלה, ולאט לאט נפטרו מעיתונאים רציניים, מסיקור שטח ומתחקירים לטובת תוכניות אולפן, קרקס צרחות בין ימין לשמאל, קשקשת אינסופית וצעקנית במסווה של עיתונות.

נתניהו מתראיין רק בערוץ 14? אנחנו נזמין כתחליף ח"כים ושרים שכל תפקידם הוא להגן עליו. הערוץ חורג לחלוטין מסמכויות הרישיון שניתנו לו? אף אחד מהערוצים האחרים לא מעז לנקוט פעולה כדי למנוע את הזלזול בחוק. בן גביר עסוק? נראיין את אשתו אף שהיא לא נושאת בתפקיד רשמי ונהפוך אותה לסלב. נתניהו נזכר בכל הערוצים לרגל הבחירות? מצוין, זה שהוא מסרב לנו כבר ארבע שנים זה לא אומר שנסרב לו פעם אחת.

ואז מגיע השר קרעי, עם תוכנית חיסול המעט שנותר מהתקשורת הישראלית החופשית, שברור שאם תתממש - אף אחד מהערוצים הקיימים לא ישרוד כלכלית. קרעי כבר איים על התאגיד, והם הצטיידו במיידית בכיפת מגן אנושית שיובאה היישר מערוץ 13. אבל עכשיו זה בא בחבילה, בבום, אין אפילו ניסיון לייצר מראית עין של אמונה בתקשורת חופשית.

קרעי פועל כדי להעלים את ערוצי הטלוויזיה שעדיין מעיזים להעביר ביקורת על הממשלה, או חלילה - לסקר את המחאה מבלי לכנות את המוחים "אנרכיסטים". המטרה היא מחיקה של שיח, יצירת "שיחדש", כפי שכינה ג'ורג' אורוול את השפה שהמציא השלטון בספרו "1984". במדינה הטוטליטרית שתושביה נמצאים 24/7 תחת עינו הפקוחה של האח הגדול, המטרה היא למחוק כמה שיותר מילים מהלקסיקון ולצמצם את השיח. מדברים פרקטיקה, מן הגרון אל החוץ, ולא מתוך חשיבה או ניתוח. חשיבה עצמאית היא איום על המשטר, סכנה ליציבותו.

אבל האשמה אינה רק בשר או בנתניהו, אלא גם בערוצים, שבמשך שנים השטיחו את השיח ונתנו במה לאיזון קדוש שכבר מזמן לא קיים. שלא עמדו לצד העיתונאים שלהם, אלא האמינו שחנופה וליטוף המשטר והשלטון יצילו אותם ביום פקודה.