עילת השבירות של הדמוקרטיה: סרבנות

סמ"פ, סגן מפקד פלוגה, זה חלק מזהותי, תפקיד שהייתי בו שנים לא מעטות במילואים בשריון. המחאה יצרה סמ"פ חדש:סרבן מתנדב פריבילגי. עם כל ההערכה לתרומתו לביטחון המדינה, עתה הוא המסוכן, ההרסני והמזיק ביותר מביןשלל פעולות המחאה. כניעה לאיום בסירוב מאורגן לשרת בטענה שזו "רק" הפסקת התנדבות כדי למנוע משלטון נבחר לבצע מדיניות, היא עילת השבירות של הדמוקרטיה הישראלית.

ארבעה מאפיינים של התופעה מבהירים שהיא מחייבת טיפול מהיר ונחוש:

1. להבדיל מהסרבנים הבודדים, כאן מדובר בסרבנות קבוצתית אסטרטגית, כפי שכבר הראהפרופ' אודי לבל. הסרבנים הבודדים מתאפיינים בכך שאינם מסוגלים לבצע פקודה מסוימת, אך כאן יש קבוצה שמתארגנת לצורך איום בסרבנות, המיועד במפורש להשיג מטרות מדיניות־פוליטיות. ההתארגנות לאיום בסרבנות אף זוכה לגיבוי של חלק מאליטות המחאה. הסרבנים הבודדים אולי מקווים שהמדיניות תשתנה, אך המניע המרכזי שלהם הוא קושי אמיתי לבצעה. לעומתם, הסמ"פ של ימינו לא קיבל שום פקודה לבצע וגם אין מפקד הפוקד לבצע משהו. איש לא גויס לבצע דבר. יש כאן התארגנות שלא קשורה לצבא, מה שמביא אותנו למאפיין הבא.

2. נשק הסרבנות המאורגנת מופעל כדי לסחוט שינוי במדיניות אזרחית מובהקת. כל סרבני העבר, הבודדים והמאורגנים כאחד, השתמשו בנשק הסרבנות כדי לסחוט שינוי במדיניות צבאית־ביטחונית. האחד לא יכול לשאת נשק בגלל פציפיזם, השני לא יכול לשרת ביו"ש כי בעיניו זה כיבוש, השלישי לא יפנה יישוב בגלל פגיעה בערכי ארץ ישראל השלמה, והרביעי נמנע מסיכול בגלל הפגיעה האפשרית בבלתי מעורבים.המכנה המשותף לכולם הוא פער בין הפקודה הצבאית שאותה הם נדרשים לבצע לבין ערכיהם. הסמ"פים של היום, פריבילגים כאמור, מאיימים בהפסקת שירות כדי לעצור מדיניות הנמצאת בוויכוח פוליטי אזרחי מובהק במערכות האזרחיות. ומהי המדיניות האזרחית שמחר יסרבו אחרים לשרת בגללה?

3. טענת המאיימים שהם לא "סרבנים" משום שהם מתנדבים היא מכבסת טיעונים. הם יודעים שכל מבנה היחידה ותפקודה תלוי בשירות מילואים התנדבותי ייחודי. כך זה עשרות שנים. הידיעה הזאת היא חלק מהותי מהחלטתם להתנדב. הם מודעים לכך שהפסקת ההתנדבות, כמוה כהימנעות מהגעה לשירות מילואים של, נניח, שליש מפלוגת חי"ר או שריון. משמעות הדבר היא פגיעה חמורה עד כדי חוסר יכולת למלא את המשימות הבסיסיות ביותר ביחידה. הטענה כאילו "רק" מופסקת כאן כאילו איזו התנדבות שבועית במתנ"ס או במועדון לקשיש היא שקר גס. דווקא המודעות העצמית לחיוניותם לכשירות היחידה היא המובילה אותם לסחוט את מערכות השלטון הנבחר.

ולבסוף, חלק משמעותי מאיומי הסרבנות מגיעים מיחידות שבהן לשירות היוקרתי מתלווה הון חברתי־כלכלי משמעותי במרחב האזרחי. המדינה השקיעה לא רק בהכשרתם הצבאית, אלא גם האזרחית. לא תמיד ניתן לתרגם שירות צבאי יוקרתי להון חברתי, אבל לכולם ברור היתרון של קורות חיים של טייס קרב גם כשהרקע הזה לא רלוונטי לתפקיד מסוים. ההון החברתי ברור הרבה יותר כשמדובר ביחידות דוגמת סייבר, 8200 וכו'. כאן השירות מתורגם לא סתם להון חברתי אלא גם להון ממש. יש כאלה, כמו בשריון, שסיימו שירות רק עם ההון החברתי הנלווה של גריז שחור מתחת לציפורניים.

אי אפשר להסתפק בנאומים של רה"מ, שר הביטחון והרמטכ"ל נגד הסרבנות, שגם כך הגיעו מאוחר מדי. כפי שאיומי הסרבנות נהנים מנראות ציבורית גבוהה, גם הטיפול הנחוש במאיימים חייב להיראות ציבורית. והוא חייב להיראות גם במחיר פגיעה בכשירות המבצעית בהווה, מכיוון שכניעה לסרבנות כעת תהפוך אותה לעילת השבירות של הדמוקרטיה.