"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

היום
שיתוף כתבה
עילת השבירות של הדמוקרטיה: סרבנות
נשק הסרבנות המאורגנת מופעל כדי לסחוט שינוי במדיניות אזרחית מובהקת • אי אפשר להסתפק בנאומים נגד התופעה, שגם כך הגיעו מאוחר מדי • הטיפול הנחוש במאיימים חייב להיראות ציבורית
יותר מ־17 אלף נשים, בעלות עסק עצמאי, מצאו עצמן ביום אחד עם בן זוג שגויס למילואים. מילואימניקים (ארכיון) | צילום: דודו גרינשפן

עילת השבירות של הדמוקרטיה: סרבנות

נשק הסרבנות המאורגנת מופעל כדי לסחוט שינוי במדיניות אזרחית מובהקת • אי אפשר להסתפק בנאומים נגד התופעה, שגם כך הגיעו מאוחר מדי • הטיפול הנחוש במאיימים חייב להיראות ציבורית

פרופ' אשר כהן
, עודכן
0

Your browser doesn’t support HTML5 audio

סמ"פ, סגן מפקד פלוגה, זה חלק מזהותי, תפקיד שהייתי בו שנים לא מעטות במילואים בשריון. המחאה יצרה סמ"פ חדש:סרבן מתנדב פריבילגי. עם כל ההערכה לתרומתו לביטחון המדינה, עתה הוא המסוכן, ההרסני והמזיק ביותר מביןשלל פעולות המחאה. כניעה לאיום בסירוב מאורגן לשרת בטענה שזו "רק" הפסקת התנדבות כדי למנוע משלטון נבחר לבצע מדיניות, היא עילת השבירות של הדמוקרטיה הישראלית.

ארבעה מאפיינים של התופעה מבהירים שהיא מחייבת טיפול מהיר ונחוש:

1. להבדיל מהסרבנים הבודדים, כאן מדובר בסרבנות קבוצתית אסטרטגית, כפי שכבר הראהפרופ' אודי לבל. הסרבנים הבודדים מתאפיינים בכך שאינם מסוגלים לבצע פקודה מסוימת, אך כאן יש קבוצה שמתארגנת לצורך איום בסרבנות, המיועד במפורש להשיג מטרות מדיניות־פוליטיות. ההתארגנות לאיום בסרבנות אף זוכה לגיבוי של חלק מאליטות המחאה. הסרבנים הבודדים אולי מקווים שהמדיניות תשתנה, אך המניע המרכזי שלהם הוא קושי אמיתי לבצעה. לעומתם, הסמ"פ של ימינו לא קיבל שום פקודה לבצע וגם אין מפקד הפוקד לבצע משהו. איש לא גויס לבצע דבר. יש כאן התארגנות שלא קשורה לצבא, מה שמביא אותנו למאפיין הבא.

2. נשק הסרבנות המאורגנת מופעל כדי לסחוט שינוי במדיניות אזרחית מובהקת. כל סרבני העבר, הבודדים והמאורגנים כאחד, השתמשו בנשק הסרבנות כדי לסחוט שינוי במדיניות צבאית־ביטחונית. האחד לא יכול לשאת נשק בגלל פציפיזם, השני לא יכול לשרת ביו"ש כי בעיניו זה כיבוש, השלישי לא יפנה יישוב בגלל פגיעה בערכי ארץ ישראל השלמה, והרביעי נמנע מסיכול בגלל הפגיעה האפשרית בבלתי מעורבים.המכנה המשותף לכולם הוא פער בין הפקודה הצבאית שאותה הם נדרשים לבצע לבין ערכיהם. הסמ"פים של היום, פריבילגים כאמור, מאיימים בהפסקת שירות כדי לעצור מדיניות הנמצאת בוויכוח פוליטי אזרחי מובהק במערכות האזרחיות. ומהי המדיניות האזרחית שמחר יסרבו אחרים לשרת בגללה?

3. טענת המאיימים שהם לא "סרבנים" משום שהם מתנדבים היא מכבסת טיעונים. הם יודעים שכל מבנה היחידה ותפקודה תלוי בשירות מילואים התנדבותי ייחודי. כך זה עשרות שנים. הידיעה הזאת היא חלק מהותי מהחלטתם להתנדב. הם מודעים לכך שהפסקת ההתנדבות, כמוה כהימנעות מהגעה לשירות מילואים של, נניח, שליש מפלוגת חי"ר או שריון. משמעות הדבר היא פגיעה חמורה עד כדי חוסר יכולת למלא את המשימות הבסיסיות ביותר ביחידה. הטענה כאילו "רק" מופסקת כאן כאילו איזו התנדבות שבועית במתנ"ס או במועדון לקשיש היא שקר גס. דווקא המודעות העצמית לחיוניותם לכשירות היחידה היא המובילה אותם לסחוט את מערכות השלטון הנבחר.

ולבסוף, חלק משמעותי מאיומי הסרבנות מגיעים מיחידות שבהן לשירות היוקרתי מתלווה הון חברתי־כלכלי משמעותי במרחב האזרחי. המדינה השקיעה לא רק בהכשרתם הצבאית, אלא גם האזרחית. לא תמיד ניתן לתרגם שירות צבאי יוקרתי להון חברתי, אבל לכולם ברור היתרון של קורות חיים של טייס קרב גם כשהרקע הזה לא רלוונטי לתפקיד מסוים. ההון החברתי ברור הרבה יותר כשמדובר ביחידות דוגמת סייבר, 8200 וכו'. כאן השירות מתורגם לא סתם להון חברתי אלא גם להון ממש. יש כאלה, כמו בשריון, שסיימו שירות רק עם ההון החברתי הנלווה של גריז שחור מתחת לציפורניים.

אי אפשר להסתפק בנאומים של רה"מ, שר הביטחון והרמטכ"ל נגד הסרבנות, שגם כך הגיעו מאוחר מדי. כפי שאיומי הסרבנות נהנים מנראות ציבורית גבוהה, גם הטיפול הנחוש במאיימים חייב להיראות ציבורית. והוא חייב להיראות גם במחיר פגיעה בכשירות המבצעית בהווה, מכיוון שכניעה לסרבנות כעת תהפוך אותה לעילת השבירות של הדמוקרטיה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

פרופ' אשר כהן

פרופ' כהן הוא מומחה למדעי המדינה, ממובילי תנועת "נקראים לדגל"

Load more...