מלחמת לבנון השלישית

בשבוע שעבר, שבו ציינה ישראל 17 שנה לפרוץמלחמת לבנון השנייה, היא מצאה עצמה קרובה כפי שלא היתה מאז יולי 2006 למלחמת לבנון השלישית, מלחמה כוללת עם ארגון חיזבאללה.

כמו אז - גם כיום איש לא רוצה במלחמה: לא נסראללה, שטעם את נחת זרועו של צה"ל, אבל גם לא ממשלת ישראל, ששקועה עד צוואר בבעיות מבית ושלא פנויה לטפל באתגרים הניצבים לפתחה בתחומי הכלכלה ומדיניות החוץ, ובראש ובראשונה באתגרי הביטחון.

הפור נפל עוד במארס 2023, כשמחבל, שנשלח ככל הנראה בידי ארגון חיזבאללה חדר לישראל משטח לבנון, והפעיל בצומת מגידו מטען צד רב־עוצמה שרק בנס לא גרם לאסון כבד.

ישראל, כידוע, נמנעה מלהגיב, ובכך שידרה חולשה וחיזקה את אמונתו של נסראללה כי הוא יכול להפר את השקט השורר לאורך הגבול מאז מלחמת לבנון השנייה, ולפעול נגד ישראל בלא לחשוש מתגובתה.

אחר כך בא ירי של רקטות משטח לבנון שלישראל היה נוח לייחס לחמאס, ובכך לפטור את חיזבאללה מכל אחריות לירי.

ועתה אנו מוצאים עצמנו מולמאהל שהקים חיזבאללה בשטח ישראל, בבחינת צעד ראשון בדרך למערכה לכיבוש הגליל, שבה מאיים עלינו נסראללה כמעט בכל נאום שלו.

תקריות של חדירה לשטח ישראל היו דבר שכיח בשנות ה־50, בראשית ימיה של המדינה, כשהגבולות היו פרוצים ובלא גדרות ואמצעי ביטחון מתקדמים. אבל אז היה לישראל ראש ממשלה שכמותו לא קם לנו עד היום - דוד בן־גוריון, שבכל פעם שבה חדירה שכזו התרחשה היה מורה לצה"ל להגיב באופן מיידי ולסלק את הפולשים - מצרים, ירדנים או סורים - מאדמתנו.

אלא שהיום פני הדברים הם שונים לגמרי, והתוצאה היא שחיזבאללה עושה לנו בית ספר ומבסס את נוכחותו בשטחנו תחת עיניהן העצומות של מערכת הביטחון ושל הממשלה.

חסן נסראללה מגלה לרוב זהירות ופועל בתחכום, אבל נראה ששכח כבר את "הדאחייה", הרובע השיעי של ביירות שבו מצויות מפקדותיו של הארגון, שאותו שיטח חיל האוויר במהלך מלחמת לבנון השנייה.

ולבד מכך - נסראללה הוא באופיו מהמר, קל וחומר כשהוא מעריך כי ישראל שקועה בסבך של בעיות מבית, ולכן תימנע מלהגיב להתגרויותיו ותעדיף להכיל את הפרובוקציות שלו.

עד כה הוכחו חישוביו של נסראללה כנכונים, וההימור שלו עלה יפה. אלא שבמקום לעצור ולגרוף את הרווחים - הוא ממשיך בשלו, ואף מעלה את סכום ההימור. וכך, מהמאהל עברנו לירי טיל נ"ט לעבר ישראל משטח לבנון, ולניסיונות חוזרים ונשנים לפגוע בגדר הגבול. ובשבוע האחרון צורף גם הכפר רג'ר למשוואה, עת שהחל נסראללה לאתגר את הסטטוס־קוו המתקיים בכפר - שחלקו, כידוע, שוכן על אדמה לבנונית, אך הוא מצוי כולו בשליטה ביטחונית של ישראל.

הימנעותה של ישראל מתגובה לפרובוקציות של נסראללה היא טעות, והניסיון להביא לפתרון המשבר באמצעים דיפלומטיים הוא בדיחה. אנשים כמו נסראללה מבינים כוח, ורק כוח.

אגב, העובדה שישראל נמנעה לאורך השנים מלפתור את בעיית רג'ר - לפנות את חלקו הצפוני המצוי בשטחה של לבנון ולשלם פיצויים לאזרחים המתגוררים בו - אף היא ביטוי לקוצר ראות ולחולשה, ואולי גם להיעדר אמונה של ממשלת ישראל כי אנו עתידים להוסיף להחזיק בכפר (שהוא חלק משטחה של רמת הגולן, שאותה כבשנו ביוני 1967).

בחיזבאללה היה צריך לטפל באופן מיידי, כשכף רגלו של לוחם חיזבאללה הראשון דרכה בשטח ישראל, ובוודאי אסור היה להגיע למצב שבו כבר יותר מחודש מצוי מאהל של חיזבאללה בשטחנו, בסיס לתביעה עתידית של הארגון לאדמה ישראלית. אבל עדיין לא מאוחר מדי, ויש לקוות שממשלת ישראל תתעשת ותציב מחדש קווים אדומים בפני נסראללה, ובכך תמנע את פרוץ מלחמת לבנון השלישית.