מזרחיות, ביביזם ויצר הנקמה

הוועדה לביטחון לאומי נראית בחודשים האחרונים כמו תיאטרון אבסורד. בסדרת מפגשים בנושא אלימות משטרתית נגד מפגינים, שארגןחבר הכנסת צביקה פוגל, היו כל האלמנטים הנדרשים: הפעלת כוח בלתי סביר, העלמת עצורים, כיסוי עיניים, מעצרי שווא, חניקות ומכות.

היו שם גם שוטרים בכירים, קורבנות אלימות משטרתית וח"כים המייצגים אותם. ובכל זאת, משהו בהצגה הזאת הרגיש קצת משונה, רחוק מהמציאות. קורבנות האלימות לא היו השחקנים הצפויים; הם אלה שהמשטרה נועדה קודם כל להגן עליהם - בגוף, ברכוש ובנפש.

מוחי קפלן תיארו בפני הוועדה את התקריות האלימות שהם היו מעורבים בהן, בגיבוי של תמונות וסרטונים. מה שהם לא הזכירו היה המעטפת חסרת התקדים של הסיוע המשפטי והנפשי שהם מקבלים בחינם ובאופן מיידי מטובי המומחים. העלאת הנושא לסדר היום הציבורי היתה אולי יכולה להיטיב עם אוכלוסיות החשופות באופן יומיומי לשיטור־יתר. אבל מוחי קפלן, כמו מוחי בלפור, לא נאבקים באלימות משטרתית. הם נלחמים לשימור האכיפה הבררנית של המגזר שלהם, ומצפים לקבל, כפי שאכן קיבלו, יחס מועדף.

אכיפה בררנית מתחילה בפרופיילינג. הקליניקה לרב־תרבותיות ומגדר באוניברסיטה העברית הגדירה פרופיילינג כ"ייחוס מסוכנות לאדם בשל השתייכותו לקבוצה גזעית, אתנית, לאומית או דתית, בהיעדר מידע קונקרטי על מסוכנות כזו". כלומר, האדם חשוד, ללא עדויות או חשד סביר, רק על רקע הנראות או הזהות שלו. לפי דו"ח מבקר המדינה מ־2021, שבחן אתהאלימות המשטרתית נגד יוצאי אתיופיה במחאות 2019- פרופיילינג מתבצע בכל שלבי האכיפה הפלילית ובכל הגופים המעורבים (משטרה, מח"ש, בתי משפט, ועוד). בעקבות הפרופיילינג, ציין המבקר, שיעור מעצר הקטינים יוצאי אתיופיה היה גבוה פי 3.3 משיעורם באוכלוסייה.

פרופיילינג הוא גם מה שאפיין את מחאות בלפור־קפלן. אבל לא של מפגינים, אלא של השוטרים בשטח. אלה זוהו אוטומטית כביביסטים שעלולים לנקום בשמאלנים. בימי בלפור בכירי משטרה נשלחו לאולפנים באופן יומיומי כדי להתנצל על ההתנהגות הבלתי מרוסנת של אותם השוטרים, ולקבל נזיפה ציבורית. הם ספגו את הביקורת בהכנעה, עד שלמדו ליישר קו עם ציבור המוחים. בפרק הזמן שבין בלפור לקפלן מאות שוטרים התפטרו, והמשטרה נחלשה. שוטרים היו מוגבלים ביכולתם לבצע אכיפה נגד המפגינים, מחשש להיתקל במפגין בפרופיל גבוה. כך, כמו באבסורד, ברגע שהציבור החזק הפר את הסדר - הפכו השוטרים לאלה שיש לרסן.

פרופיילינג קורה כל הזמן. זה קורה ברחוב, בבנק, עם עורך הדין. זה קורה גם בחדשות, בתוכניות סאטירה, בפרסומות. אלא שבמקרה של רוב מפגיני קפלן הפרופיילינג רק מיטיב עימם. בבית המשפט הם בדרך כלל יהיו יותר דומים לשופטים מאשר השוטרים, למשל. היוצרות התהפכו, וכעת המשטרה היא החשודה. בטח לא נעלמו מעיניהם של השופטים אותם הסרטונים שבהם מככבים שוטרים בעלי חזות מזרחית.הם מפורסמים בכל עמודי המחאה, לעיתים גם עם פרטיהם האישיים. שוטר מזרחי שאוחז במפגין פרופסור הוא הרי מחזה שלא יעלה על הדעת. בימים כתיקונם אותו הפרופסור כנראה היה מזעיק את השוטר על רעש בין 2 ל־4, אבל אלו זמנים אחרים. תמונות כאלה ואחרות נצרבו בזיכרון הציבורי וקיבעו את השימוש בפרופיילינג, הקושר בין מזרחיות, ביביזם ויצר הנקמה.

רשויות אכיפת החוק (כולל מערכת המשפט) מעולם לא נתנו דין וחשבון על השימוש בפרופיילינג כלפי בעלי "חזות מזרחית". עד היום מזרחים מאיישים את בתי הכלא במספרים לא פרופורציונליים, ואף אחד לא ממש מתעסק בזה. ההתכחשות המתמשכת להיסטוריה של האלימות כלפי מזרחים היתה כר פורה להתרחבות תופעת הפרופיילינג ולזליגתה לאזורי חיים אחרים. כך הופללה הקואליציה הנוכחית מיומה הראשון. הרכבה האנושי פתח סכר של דעות קדומות, סטריאוטיפים וגזענות, המתכנסים כולם תחת הגדרת הפרופיילינג.