במקום שבו מזהירים מספרים

שבוע הספר, עם כל חשיבותו ומשמעותו בעשרות השנים האחרונות, הוא אירוע חגיגי אך מנומנם למדי.

הצרכנים עוברים בין הדוכנים, הנימוס שולט, וחתימות סופרים על ספריהם הן לרוב רגע השיא והריגוש הגדול שיש לירידי הספרים להציע.

השבוע, במתחם שרונה בתל אביב, נשבר האופי הישנוני והשגרתי של האירוע כשחברי המחאה, שמי יודע כבר כנגד מה היא, הגיעו לדוכן הוצאת "סלע מאיר", המאופיינת בהוצאת ספרים שמרניים־ימניים, והפגינו כדרכם באופן בוטה כנגד הגעת ח"כ שמחה רוטמןוסופרים אחרים למקום, זאת באמצעות הזמבורות, המגפונים וקריאות הבושה המסורתיות.

ההפגנה לא היתה רק נגד רוטמן או סופר אחר, אלא נגד עצם קיומו של דוכן סלע מאיר במקום. ראש מחאת הסופרים והמשוררים, אילן שיינפלד, כתב כי "צריך להיות בלתי זהיר מאוד כדי לאפשר להוצאת הספרים הימנית־קיצונית דוכן ביריד, להתיר לשני אלה (רוטמן ואבישי בן חיים, א"פ) לבוא לחתום על ספריהם בשרונה מבלי לחשוב שהדבר יגרור תגובה מצד אנשי המחאה".

גם בתנועת "אחים לנשק" כינו את ההוצאה, בהודעה הקוראת לבוא ולהפגין, כמי שמפיצה "הומופביה, גזענות, פשיזם והסתה להמונים".

המפגינים זיהו למעשה סכנה בספרי סלע מאיר עצמם והיו מעדיפים שאלה יודרו במקרה הטוב ממתחם שרונה ספציפית, ובמקרה הרע מהמרחב הציבורי בכלל.

ההבנה כי יש לראות בספרים דבר מסוכן היא התפתחות מטרידה הרבה מעבר להפרעה הקולנית ולשיבוש יריד הספרים עצמו. הנתיב שהיא מסמנת פוגע לא רק בחופש הביטוי, אלא מוביל למציאות שתסתיים בצורה רעה כמעט כברירת מחדל.

אין אפילו צורך להידרש למשפט המיתולוגי מה יתרחש "במקום שבו שורפים ספרים". המצב לא חמור עד כדי כך, וספרים טרם הובערו ברחובה של עיר, אך גם החרמה שקטה או רועשת היא מעשה חמור דיו, וניתן לראות מה קורה ממש בימים אלו במקומות שבהם ננקטות פעולת השתקת והתייחסות לספרים כסכנה ברחבי העולם.

כדוגמה ניתן לקחת את הקורה בהונג קונג, מדינה שבה מתנהל יריד ספרים עצום וחשוב, מהגדולים באסיה: בשנים האחרונות, עם השתלטות סין על המדינה, הועבר מסר למוכרי ספרים, למחברים ולמוציאים לאור לבל יכתבו ויפיצו ספרים בעלי תוכן "לא ראוי". הדבר גרם לצמצום ניכר בגיוון הספרים ולצנזורה עצמית.

אך זו סין, ואנו רוצים להידמות למדינות המערב, כמו ארה"ב, שם מתנהל זה זמן מאבק שבו מצונזרים ספרים גם מצד שמאל, ומועברים חוקים המונעים הצבת ספרים בבתי ספר גם מצד ימין.

התוצאה היא צנזורה לצורך הוצאת עין. בשבועות האחרונים הגיע הדבר לאבסורד כאשר נעשה שימוש בחוקי הצנזורה כדי להוציא ספרי תנ"ך מבתי ספר ביוטה, דבר שקרה גם בטקסס קודם לכן. מה שמתחיל בסימון ספר כסכנה, ייגמר כמעט בהכרח בצמצום של תודעה, בהדרה, בפגיעה בחופש הביטוי ובפוליטיקה של הוצאת עין תרבותית. לשם מוליכים המפגינים הדמוקרטיים והנאורים משרונה. ואם הדבר לא ייפסק, כך ייראה העתיד הספרותי הישראלי.