"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

מספיק לרצות "כמו באמריקה"

האומה האמריקנית נבנתה על המודל הקפיטליסטי, ופועלת למען האינדיבידואל • רק שלא נגיע למקום שבו תידחק הסולידריות הישראלית בשם "חירות הפרט"

,עודכן
0השמעה
אמריקה וישראל כאחת. דגלים מונפים בכנס ארגון הנוצרים המאוחדים למען ישראל, צילום: Paul Wharton

התקופה האחרונה היא כמו צומת דרכים עבור החברה הישראלית, בנוגע לאופיה ולצביונה של המדינה. בתוך שאלת הזהות המרחפת מעל ראשנו, קשה להימנע מההשוואה לאחותנו הגדולה, ארה"ב. לישראלים יש נטייה לרצות להיות "כמו באמריקה".מיכה שטריתכתב על זה שיר, אבל מדובר בנטייה שגויה וחוטאת לעיקר.

את זה אני אומרת כמי שחיה על קו ישראל־ארה"ב, ומכירה היטב את ההבדלים בין התרבויות השונות.

בדגלה של ארה"ב חרוטות המילים "חירויות הפרט" כערך עליון, מה שמהווה זרז להתפרקותה של החברה האמריקנית. האמריקנים חיים ללא קשר בין הקבוצות השונות והרבות, וללא סולם ערכים משותף שניתן להתאחד סביבו. ראינו היטב את השלכות הגישה הזו בתקופת הקורונה: הלכידות החברתית האמריקנית התרסקה אל מול המשבר העולמי. המודל האמריקני בבסיסו לא מחבר בין הקבוצות השונות. שם הסדר הקיים בנוי בעיקר ממנגנונים מסואבים המושתתים על אינטרסים פיננסיים, והפתרונות נוצרים ללא קו מחבר או ערכים משותפים.

בסדר האמריקני כל אחד חי בבועה שלו, כדי לא להיות תלוי באיש. אני לא יכולה לדמיין אורח חיים שונה יותר מזה של הישראלים.

אצלנו אין ספק שהגורל הוא משותף. מתווכחים יחד, מנצחים ומפסידים יחד, נלחמים יחד בפוליטיקה ובצבא העם. מושג שהוא חלק מהותי מהישראליות. רחוק שנות אור מהצבא המקצועי שבאמריקה, שם נלחמים למען המדינה בתשלום וכקריירה, ולא מתוך תחושת סולידריות ושותפות.

ארה"ב היא פלא, אבל ישראל היא פלא אחר לגמרי. כאן, כשאנחנו נלחמים על עתיד המדינה, איש־איש מתוך תפיסתו, זה נתמך בתפיסת הזהות הישראלית והיהודית ומתוך אחריות לעתיד הקולקטיב. הסולידריות החברתית והרעות הן חלק בלתי נפרד מחזון המדינה - וזה חייב להישאר כך. אבל שם, במדינה שבנויה על מודל קפיטליסטי, פועלים למען האינדיבידואל, על יסודות אלה נבנתה האומה האמריקנית. אוי לנו אם נגיע למקום שבו תידחק אותה סולידריות הצידה בשם "חירות הפרט".

מציאת הערכים המשותפים היא מאתגרת, עלינו להילחם יחד לשימור הערכים ותחושת הזהות. זה מה שעלינו ללמוד כשמסתכלים על אמריקה. בראשיתה, הערכים המשותפים הובילו את כינונה, אך לאורך השנים התרוקנה המהות כאשר לא נשתמרו הערכים. עלינו להיאבק שזה לא יקרה גם פה בישראל. ישנם סוגים שונים של דמוקרטיות, ואצלנו קיים מתח בין הדמוקרטית ליהודית, אך המתח לא שלילי, הוא הבונה את סולם הערכים שלנו.

איני מקילה ראש בעומק הקרע הפוליטי שפושה בנו, העת הנוכחית היא עת משבר עמוק בישראליות. אבל אני רוצה לבקש מכם: אל תשאו עיניכם לאמריקה, שם לא יימצאו הפתרונות. בואו נתרכז בחיפוש אחר ערכינו המשותפים המבוססים על רעות ושותפות גורל, מתוכם תימצא אחדותנו. הישראליות והיהדות, האחריות הקולקטיבית והדמוקרטיה הן שיצילו אותנו מחורבן שייקח עשרים דורות לתקן.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

שירה רודרמן

הכותבת היא מנכ"לית קרן משפחת רודרמן ומומחית ליחסי ישראל ויהדות ארה"ב

כדאילהכיר