הליכוד צריך לשנות מסלול

זו הפעם השנייה שבה הליכוד ניגף במהלך המשבר החוקתי הנוכחי מפאת בלבול פנימי.

בפעם הראשונה הודיעו חברי כנסת מטעמו, לנוכח סחטנות פוליטית של גורמים בצבא וסבילות של הרמטכ"ל ושר הביטחון לסחטנות, שלא יתמכו בתיקון לחוק יסוד שיסדיר את בחירת השופטים. עכשיו, בהצבעה חשאית בכנסת, קרוב להניחשהיו אלה ח"כים מהליכוד שתמכו במועמדת האופוזיציה, מפחד האיומים להבעיר את הרחובות. זה אינו סוף המערכה.

אבל יש סימנים מדאיגים מבחינת מי שרוצים בדמוקרטיזציה של יחסי הרשויות בישראל. הבלבול בליכוד מבטא את היכולת של המוחים נגד הרפורמה הדמוקרטית להשפיע על מפלגת השלטון. והבלבול בליכוד עלול לשכנע את המוחים, שרבים מדי מהם סובלים מנטיות אפוקליפטיות, להפעיל עוד לחץ מוקצן והפחדות מעין־אלימות עד שהמערכה כולה תוכרע בנוקאאוט. הם מקווים לחולל משבר ביחסים בין הליכוד לתומכיו, ואז ה"אור" האוליגרכי ינצח את ה"חושך" הפופוליסטי. קל לייחס פחדנות לגורמים בליכוד.

אבל אומץ אינו ערך בפני עצמו. אי אפשר לבטל בחוסר אחריות את הסכנה החמורה הנשקפת לכולנו מתוצאות מסע ההפחדה חסר המצפון שנעשה כאן לחלקים חשובים מהציבור. מסע ההפחדה הזה "הצליח". תעמולה שקרית שהובילו "לשעברים" שלוחי רסן ומומחים לא ישרים חוללה פסיכוזה רבתי בציבור, לרבות הציבור המצוי בתווך בין הליכוד למפלגות אחרות של המעמד הבינוני הישראלי. צריך להבין שהליכוד אינו רק הנציג הראשי (לא היחיד) של המעמדות הנמוכים בציבור היהודי - הוא גם מתחרה ברשימות המרכז־שמאל על האלקטורט של המעמד הבינוני המזרחי והאשכנזי.

לכן יש בליכוד ח"כים שחשים היטב את הלכי הרוח בקרב אנשי המעמד הזה, ומגיבים לפסיכוזה שפשתה בו. ואכן היה אפשר להבחין שהתעמולה נגד הדמוקרטיזציה של יחסי הרשויות בישראל כוּונה במידה רבה להפעלת לחץ על הליכוד ועל נציגיו בכנסת. את התוצאות ראינו בבלבול של ח"כים מהליכוד ברגעי מבחן. אבל ה"הצלחה" של תעמולת התבהלה נגד פשרה עלולה להיות גול עצמי. הליכוד אולי נרתע פעמיים, אבל הוא גם לא יכול להישאר אדיש לנוכח משבר ביחסיו עם חלק עצום מתומכיו. כבר עכשיו גואה בתוכם זעם עצום. הליכוד חפץ בחיים פוליטיים, וזה יהיה חסר אחריות מצד מפלגות האופוזיציה להניח שהזעם הזה לא ישפיע על פעולות הליכוד. הברירה העומדת בפני הליכוד היא להמשיך בדפוס המבולבל שהציג בפנינו ולהסתכן באובדן עולמו בקרב תומכיו, או לשנות מסלול.

ייתכן שדרך הפשרה נחסמה בגלל אי־ההבנה של בני גנץ שהוא חייב לתת יד לצד השני ולהרגיע את הרוחות (יאיר לפיד, לעומתו, מטפח בציניות את הפסיכוזה הציבורית). אם הפשרה אכן תיחסם, הליכוד חייב לחוקק את הנוסח הפשרני ביותר האפשרי להסדרה של בחירת השופטים. בד בבד, הוא חייב ליזום חקיקה וחקירות שיתמודדו עם השחיתות והניוון שהתפשטו בשתי המערכות העיקריות לאכיפת החוק - הפרקליטות והמשטרה, ושימחישו לציבור את הצורך הדוחק לתקן היבטים מרכזיים במשטר שלנו.

יתר על כן, אם הליכוד יקרוס כליל תחת הלחץ, מה שאין להוציאו מכלל אפשרות, זו תהיה חזות קשה לישראל כולה, לרבות האופוזיציה ותומכיה. סיכול גמור של תיקון הפגמים המשטריים החמורים שנגלו לעין כולנו ישבור את הרוח האזרחית החופשית של הישראלים.

המשבר החוקתי חשף שהבוחרים אינם שולטים בישראל באמצעות נציגיהם. הציבור כולו רואה עכשיו מי הם שליטיו האמיתיים ועד כמה הם דורסניים בשתלטנותם. העובדה הזאת לבדה מחלישה את השתלטנים ואת המחפים עליהם בתקשורת, ותיצור חוסר יציבות מתמשך. לפיכך האינטרס העליון של כולנו הוא תיקון מתון של המשטר. תבוסה גמורה לתובעי הדמוקרטיזציה תסכן את לכידותה של מדינת ישראל.