יהודי ארה"ב במבוכה

לא פחות משבעה שרים בממשלת ישראל שהו בשבוע שעבר בניו יורק, לרגל"מצעד ישראל" שהתקיים בשדרה החמישית בעיר. כמות השרים היתה כה מוגזמת, שמזכיר הממשלה יוסי פוקס התקשר לחלקם לבקש שלא יצעדו, כדי לחסוך לממשלה מבוכה. מה משך רבים כל כך מהשרים לאירוע שנועד לחגוג את יחסי ישראל וארה"ב? נחזור לשאלה הזאת בסיום.

כמה בלוקים משם, בתיאטרון גדול בברודוויי, עולה מדי ערב ההצגה "מצעד", המתארת את אחד ממקרי האנטישמיות המפורסמים והמזעזעים בתולדות ארה"ב: ליאו פראנק, יהודי שעבד במפעל באטלנטה, הואשם ב־1913 על לא עוול בכפו ברצח צעירה ונידון לתלייה. בהצגה הפופולרית מוצג הנרטיב המוסכם על רוב ההיסטוריונים: פראנק היה זכאי ונפל קורבן לעלילת דם אנטישמית, שהיתה אופיינית לאותה התקופה.

לא במקרה המיוזיקל מ־1998 קיבל חיים חדשים כעת ועלה בהפקה רלוונטית לימינו. האנטישמיות בארה"ב נמצאת בשנים האחרונות בעלייה דרמטית ומדאיגה, שהחלה לקראת בחירתו של הנשיא טראמפ. הגרף של הליגה נגד השמצה מראה את המגמה הברורה: ב־2015 נרשמו 942 דיווחים על אירועים אנטישמיים, ב־2017 נרשמו 1,986 מקרים, ומאז המספרים עולים בעשרות אחוזים מדי שנה - עד לשיא היסטורי של 3,697 תקריות ב־2022.

בכל הקטגוריות של מקרים אנטישמיים שבוחנת הליגה נגד השמצה - כמו השחתת רכוש, איומים, הטרדות, תקיפות פיזיות ועוד - יש נסיקה. כך גם במספר הקבוצות המאורגנות של תומכי עליונות הגזע הלבן וניאו־נאצים. הנתונים הללו אינם יבשים. מאחוריהם עומדת קהילה יהודית גדולה ומפוחדת, שדימויה ומקומה בארה"ב משתנים לנגד עיניה.

אם לפני כחצי שנה סערה הקהילה היהודית סביבאמירותיו האנטישמיות של הזמר הפופולרי קניה ווסט- בשבוע שקדם ל"צעדת ישראל" עסקו יהודי ניו יורק כמעט אך ורק בנאום סיום השנה המסורתי של סטודנטית ב"קוני", האוניברסיטה הציבורית למשפטים, שהשתלחה בישראל וסיימה את נאומה במשפט: "הלוואי שיהיה לנו דלק להיאבק בקפיטליזם, בגזענות, באימפריאליזם ובציונות מסביב לעולם". קניה לא לבד. האנטישמיות חזרה לאופנה.

בינתיים, במדינת הלאום של העם היהודי, השרים מתחרים ביניהם מי ירחיק מאיתנו יותר את הקהילה היהודית האמריקנית ואת הממשל ודעת הקהל האמריקניים. במקום לעקוב בדאגה אחר מעמדם המותקף של יהודי ארה"ב ולהתגייס לטובתם, הממשלה פותחת נגדם חזית נוספת. במקום שיהודי ארה"ב ימצאו תמיכה, נחמה ומקלט בישראל, הם נמצאים בין הפטיש לסדן: בין ארצם שהולכת ומשנה את פניה, למולדתם שלא מכירה ברבים מהם.

מצד אחד, הממשלה הימנית על מלא־מלא מסרבת להכיר ביותר ממחצית מיהודי ארה"ב בשל השתייכותם לזרמים הרפורמיים והקונסרבטיביים, ומקדמת חקיקה שפוגעת בזכויותיהם בישראל, כמו סעיף הנכד והקרב על רחבת הכותל. מהצד השני, היא מביכה חדשות לבקרים את הקהילה היהודית, בכך שהיא משפילה את הממשל האמריקני ואת עצמה בהתקפותיה על בכירים בבית הלבן, כולל סגנית הנשיא קמאלה האריס והנשיא ג'ו ביידן עצמו.

אבל יש גם צד שלישי: כשממשלת ישראל מורכבת מבכירים כמו סמוטריץ', בן גביר ואבי מעוז - ששמם הולך לפניהם בארה"ב כגזענים, להט"בופובים ושוביניסטים - היכולת של יהדות ארה"ב להזדהות עם ישראל הולכת ופוחתת, וכך גם המוטיבציה והיכולת שלה להיאבק נגד שנאת ישראל הגוברת.

שלא לדבר על עלייה. הימין האידיאולוגי חושב שישנה את התמונה הדמוגרפית בישראל על ידי הגברת עלייה, אבל עושה הכל כדי להרחיק עולים חדשים מארה"ב.

אז מה יש לשרי הממשלה לחפש ב"מצעד ישראל", אתם שואלים? כנראה רק טיסה בחינם לניו יורק על חשבון משלם המסים הישראלי, ואולי איזו תמונת יח"צ על הדרך.