לקסיקון המבקרים המלא לשבוע הספר

בעידן שבו גם בהשקות ספרותיות אפשר לשמוע את השאלה "באיזו סדרה את צופה?", קיומו של שבוע הספר בהחלט מנחם. כמובן, מטבע הדברים תחושת החג כבר לא חגיגית כמו פעם, כשהיינו הולכים כל המשפחה אל הדוכנים ומתחננים להורינו שיגדילו את התקציב לספר נוסף. אבל אפשר לשער שגם חג השבועות הראשון במדבר סיני לא נחגג כמו חג הגבינה של ימינו.

אנחנו, הסופרים, קבוצה הנוטה לדכדוך במנעד מגוון ביותר, אוחזים בשבוע הזה כאילו חיינו תלויים בו וחולמים לשוב הביתה באצבעות רועדות מרוב חתימות - חלום שהספר הדיגיטלי השמיד כמעט עד היסוד.

וכמו בכל שנה, הנה חמשת הטיפוסים ששבוע הספר לא יכול להתקיים בלעדיהם:

זאת שקוראת את הסופים של הספרים

האישה שקוראת את הסופים מגיעה לדוכן בצעדים נחושים מאוד. היא מתעלמת מהמלצות הצוות, מרשימת רבי המכר או מכל מקור השפעה, מבקשת את הספר הכי מותח, שמפוזרות בו הכי הרבה גופות, ואז שותה את העמוד האחרון. משגמרה לעשות כן, היא סוגרת את הספר בטפיחה, שולפת ארנק ואומרת, "לפחות עכשיו אני יכולה לקרוא אותו כמו שצריך בלי להישאר במתח".

זה ששואל המון שאלות

על העלילה, על הדמויות, על תהליך הכתיבה, על המשקאות והמזון שנכנסו לקיבת הסופר בזמן הכתיבה, על גימיקים ספרותיים, על המצב הפוליטי, על מה שלומי בקיץ ועל מה שלומי בחורף. לאחר שרוקן את כל מצברי האנרגיה הרזרביים של הסופר, הטיפוס המפוקפק הזה משאיר את הספר בדוכן ונעלם.

חבר ילדות נלהב

יש סיבה מדוע חבר ילדות נקרא "חבר ילדות". יש דברים שצריכים להשאיר מאחורינו. שבוע הספר הוא חגם של כל הלוקים בנוסטלגיה באשר הם. "אני ידעתי שתגיעי רחוק, פשוט ידעתי", אומר חבר הילדות וכבר הוא מעלה זיכרונות מטיולים שנתיים איומים, ולא מבין מדוע מתכרכמות פניה של הסופרת כשהוא נוטל את ספרה החדש ושואל, "אבל גלי לי מי זה הנודניק מכיתה ז'1?".

הסופר המוחמץ

טיפוס זה מעולם לא עבר מכבשי עריכה, השפלות מקוראים ותקופות קשות ללא פרנסה. לרוב יש לטיפוס המוחמץ עבודה קבועה, אבל גם התלושים שהוא מקבל לחגים לא גורמים לו להיות מרוצה. "אני יכולתי להיות סופר מזמן", הוא אומר לסופר ומעלעל בספר שלו, "כן, יכולתי". הפתרון במקרה זה הוא להפנות את המוחמץ מיידית לדוכן "מחפשים סופרים מוכשרים שמעולם לא כתבו דבר". הדוכן נמצא שלושה קילומטרים ממזרח לעזריאלי.

הילד החמוד שמבקש מהוריו שיקנו לו ספר לפי טעמו האישי

"ספר על מצפנים? נו, בחייך, דני, בוא נקנה לך משהו אחר, הנה מה דעתך על הספר הזה? כל הילדים קוראים אותו עכשיו. מה זאת אומרת זה לא מעניין אותך? כתבו עליו בעיתון!" מול ילד כזה לא נותר לסופר אלא לשאת תפילה למען הילד שישיג את ספר המצפנים.