יש פתרון מידי לתעסוקת החרדים

ההסכמים הקואליציוניים פתחו את הפצע הכואב שללימודי הליבה בתלמודי התורה ובישיבות. מדובר בבעיה סבוכה ומורכבת, מכיוון שכל שינוי במתכונת החינוך החרדי כרוך בנגיעות בעצבים הרגישים של האתוס החרדי הבסיסי.

אפשר להמשיך להתבוסס בבוץ הקרבות, להטיל רפש אחד בשני, לפרנס את כלי התקשורת ולתת לפוליטיקאים משני הצדדים להפיק רווח פוליטי. מנגד, אפשר גם לנסות לחשוב מחוץ לקופסה ולהציע מהלך שאמנם אינו פותר את הבעיות מהשורש, אך לפחות ייתן מענה מיידי, גם אם לא מושלם, לחלק מבעיות היסוד.

כ־400 אלף חרדים וחרדיות נמצאים בגיל העבודה (64-25). שיעור התעסוקה בקרב נשים חרדיות עומד על 79%, דומה לשיעור הנשים העובדות באוכלוסייה הלא־חרדית (81%). הבעיה הגדולה נמצאת בקרב הגברים החרדים, ששיעור התעסוקה שלהם הוא 52% בלבד. גם בקרב הגברים שכן עובדים מדובר בעבודות בשכר נמוך - זאת כתוצאה מהיעדר השכלה מקצועית איכותית. גבר חרדי משתכר בממוצע חודשי כמחצית משכרו של גבר יהודי שאינו חרדי (8,800 ש' לעומת 17 אלף ש'). בשורה התחתונה, כ־65% מכוח העבודה החרדי משתתפים בשוק העבודה. יותר מ־250 אלף חרדים יוצאים מדי בוקר לעבודה. לצידם, 100 אלף גברים אינם עובדים ומשקיעים את כל זמנם באוהלה של תורה.

חלק הארי של החברה החרדית נמצא כבר בשוק העבודה. הבעיה הגדולה היא הפריון והשכר הנמוך, כאמור כתוצאה מחוסר בהשכלה מתאימה.

במקום להמשיך לקטר ולהתלונן על מגזר לא יצרני הגיע הזמן לייצר פתרונות מותאמים עבור המגזר, שישפרו דרמטית את יכולותיהם המקצועיות של החרדים שכבר נמצאים בשוק העבודה - או שעתידים להיכנס אליו בעוד זמן קצר.

בשונה מגבר חילוני שתהליך ההכנה לקריירה המקצועית שלו מתחיל למעשה כבר בבית הספר היסודי, נמשך בתיכון ומגיע לאקדמיה, הקריירה המקצועית של הגבר החרדי יוצאת לדרכה, בדרך כלל, בתחילת העשור השלישי לחייו - ולאחר נישואיו.

לכן, כדי לשלב את הגבר החרדי בצורה מיטבית בשוק העבודה, יש להוציא לפועל תוכנית אסטרטגית שתכלול מסלולי הכשרה מקצועיים, איכותיים ומפוקחים המותאמים לאורח החיים החרדי ולגיל המאוחר שבו מתחילה הקריירה המקצועית של הגברים החרדים. במקום שהגבר החרדי יתפוס את העבודה הראשונה שנקרית בדרכו, שהיא במקרים רבים ללא אופק תעסוקתי ובשכר נמוך, תהיה לו אפשרות למצוא מסלול מקצועי שמתאים לו ולהשתלב בשוק התעסוקה בצורה מיטבית.

רק לאחרונה התפרסמו הציונים הגבוהים שהשיגו בוגרות הסמינרים החרדיים במסלול ראיית חשבון, זאת למרות העובדה שלמדו במסלול ייחודי ומותאם ללא תואר אקדמי. ובתחום ההייטק, בשיתוף גורמים בכירים בתעשייה נבנתה תוכנית ייעודית, לא אקדמית, עבור בנות הסמינרים החרדיים וזכתה להצלחה יוצאת דופן. בוגרותיה משולבות במשרות בכירות בתעשייה ומשתכרות שכר דומה למקבילותיהן.

בעקבות מחקר שערכנו במכון החרדי למחקרי מדיניות, בשיתוף עם מכון אהרון, נוצרה תוכנית MeGo המופעלת באמצעות קרן קמ"ח, שבה אברכים חרדים ללא רקע מוקדם מוכשרים למשרות בהייטק. מדובר בדוגמאות מובהקות לכך שבמקצועות שונים ניתן להתאים את ההכשרה למגזר החרדי, ללא תואר אקדמי ומבלי לפגוע באיכות המקצועית.

נכון, הפתרונות הללו לא מושלמים, ואכן אולי היה עדיף שההכשרה המקצועית תתחיל בגיל צעיר יותר ובנתיב האקדמי המקובל, אך מה לעשות שבטווח הקצר לפחות לא נוכל להגיע להסכמות הללו.

אז מה חשוב לנו יותר - להכריע זה את זה בוויכוח סלון, או להגיע לפתרון שיקדם אותנו כחברה? אני מציע לבחור בדרך השנייה.